YOU - הלבשה תחתונה | לנז'רי - מילון מונחים

מילון מונחים

אז'ור
אז'ור הוא סוג רקמה, הידוע גם בכינויו תך כלה.
מקור הרקמה בתקופות קדומות בהן היה נהוג שנשים רווקות מכינות את הנדוניה שלהן לנישואיהן העתידיים, וחלק מההכנה כלל רקמה על פריטי הלבשה תחתונה, מצעים, מפות ווילונות.
במקור, טכניקת הרקמה בתך האז'ור נעשה בתהליך בו נפרמים סיבי האריג לחורים קטנים שלתוכם נרקמת דוגמת פרחים או עלים, בטקסטורת דמוית תחרה.
עם התפתחות הטכנולוגיה פותחה גם שיטה לרקמת אז'ור במכונת תפירה: תך האז'ור מתקבל על ידי תפר צפוף ברוחב מינימאלי, קיצור התפר ומתיחת החוט. ניתן להגיע לאותו האפקט גם בשימוש בתפר זיגזג צפוף.
רקמת אז'ור משמשת עד היום כתוספת יוקרתית ואלגנטית - עיטור על פריטי לנז'ריי משובחים וייחודיים.
אימונית
אימונית היא חליפת אימונים המכונה בסלנג "טרנינג" - תרגום חופשי של הכינוי המקורי - training suit.
אימוניות עוצבו בכדי לתת מענה לספורטאים המתחרים ומתאמנים במזג אוויר קר. מכיוון שבזמן התחרות נוהגים הספורטאים ללבוש בגד אימון צמוד וקצר (כמו לדוגמא בגדי ים לשחיינים) - האימונית היא הבגד שהם לובשים מעל חליפת האימון בכדי לשמור על חום גופם במהלך התחרות, ומסירים אותו לפני השתתפות במקצה.
לשמירה על החום יש חשיבות עצומה במניעת התכווצות שרירים מהקור לפני מאמץ.
אימונית מעוצבת בשני חלקים: חולצה ארוכת שרוולים המכונה בסלנג סווטשירט (חולצת הזעה בתרגום חופשי) ומכנסי טרנינג.
אימונית מעוצבת לנוחות מקסימאלית בגזרה רחבה ורופפת. בעת פעילות ספורטיבית האוויר הכלוא בין הגזרה הרופפת לגוף מתחמם ומחמם את הגוף במהירות. מכאן שאימוניות מעוצבות בדרך כלל מכותנה או מלייקרה ופוליאסטר עם הדגשה של רצועה אלסטית נוחה וגמישה במותן.
רב האימוניות מעוצבות ללא כיסים, והאימוניות הראשונות והקלאסיות עוצבו בצבע אפור אולם כיום כבר ניתן להשיג אימוניות בכל צבע אפשרי.
עקב היותן בגד נוח במיוחד הפכו האימוניות לפריט אופנתי המקבל שלל גרסאות מעוצבות וסטיילינג כשהבולטים מביניהם היא דמותו העל זמנית של ברוס לי באימונית הצהובה, אימוץ האימונית כלבוש הרשמי של זמרי הראפ והיפ הופ, וכמו כן כלבוש הרשמי של נבחרות רשמיות בכל ענפי הספורט השונים. והחשוב ביותר: הנוחות של האימונית גדולה עד כדי כך שרבים בעולם מאמצים אותה כלבוש השינה המועדף עליהם.
אלסטן
אלסטן, הידוע גם בכינוי ספנדקס הינו סיב סינטטי גמיש וחזק, המשמש כבסיס לייצור פריטי הלבשה תחתונה.
האלסטן הוא פולימר על בסיס גומי שהומצא בשנת 1959 במעבדות סנדקוויסט בווירג'יניה ארה"ב, ועם הצגתו הוא חולל מהפכה בתעשיית הביגוד וההלבשה התחתונה.
התכונה העיקרית שלו ויתרונו הבולט הוא בגמישותו - והוא זכה עקב כך לכינוי "סטרץ"- שפירושו באנגלית - נמתח.
סיבי האלסטן מיוצרים על ידי ערבובם עם מקרוגליקול היוצר תהליך שרשרת שבסופו נשאבת התרכובת לתא גלילי שבתהליך צנטריפוגה הופך את התרכובת לסיבים. כל סיב של אלסטן מורכב מהרבה מאוד סיבים בודדים הנדבקים זה לזה.
בגד גוף
בגדי הגוף הומצאו בראשית המאה העשרים, ועוצבו במיוחד לאמני האקרובאטיקה בקרקס. האקרובט הראשון שלבש בגד גוף היה האקרובט הצרפתי ז'ול ליאוטרד - ולכבודו נקרא בגד הגוף בשם "ליאוטרד" בלועזית.
מטרת בגדי הגוף היא להעניק ללובש טווח תנועה מקסימאלי תוך כיסוי גוף נוח שאינו חושף אברים מוצנעים תוך כדי פעילות.
בגד גוף עשוי כיחידה אחת המולבשת על הגוף דרך מפתח הצוואר ומכסה את חלק הגוף העליון בזמן שהיא משאירה את הירכיים והרגליים חשופות.
בתחילה השתמשו בבגדי גוף אמני הקרקס בלבד, אולם עד מהרה עקב הנוחות והגמישות המרבית בזמן פעילות גופנית הם אומצו כפריט בסיסי בשימוש רקדנים וספורטאים.
בגדי גוף תמיד התכתבו גם עם גזרות וטרנדים בעיצוב של בגדי הים השלמים, ולאורך השנים ניתן להבחין בהשפעות העיצוביות שיש לשני הפריטים זה על זה.
בגדי גוף לנשים מאופיינים בגזרה שמסתיימת על קו המפשעה, בעוד בגדי גוף לגברים מאופיינים בגזרה שלמה עד לקרסוליים או לחליפין עד לברכיים בגימור של גזרת ברמודה.
כיום משמשים בגדי גוף לשלל פעילויות ספורטיביות ביניהן ענפי הריקוד למיניהם, הספורט האמנותי, החלקה על הקרח, התעמלות אומנותית ואירובית, אימוני כושר ויוגה.
בשנות ה-80 בעקבות טרנד אימוני הכושר החלו בגדי הגוף לככב בשלל סרטים וסדרות טלביזיה פופולאריות כמו "ריקוד מושחת" ו"תהילה". בהשפעתם אומץ בגד הגוף כטרנד והפך לפריט אופנתי הנלבש בשילוב מכנסיים או חצאית, מעניק מראה קז'ואל סקסי וספורטיבי, ונמצא בשימוש נרחב גם באלו שאינם עוסקים בספורט באופן סדיר.
בגלל שבגד גוף מיוצר מבדים בעלי תכונות אלסטיות במיוחד יש חשיבות רבה להקפדה על הוראות הכביסה שלהם בכדי להבטיח אורך חיים לזמן רב.
מומלץ לכבס בגדי גוף בכביסה ביד במים קרים. במידה ומכבסים במכונת כביסה - ראשית יש לשטוף את בגד הגוף ביד במים קרים להורדת כתמי זיעה לפני הכנסה למכונת הכביסה. יש להקפיד שלא להשתמש במרכך כביסה מכיוון שחומרי הריכוך עלולים להרוס את האלסטיות, וכמו כן יש ליבש בגד גוף בתליה ובשום אופן אין לייבשו במייבש הכביסה.
בגד ים
הצורך בבגדי ים החל במאה ה-18, בזמן שהתרבות האריסטוקרטית המערבית החלה לשכשך בים כבילוי לשעות הפנאי.
בניגוד לתרבויות פראיות יותר בעולם בהן שחייה בים או באגם לוותה באפס מעצורים מבחינת הורדת הבגדים, בתרבות המערבית חשיפת הגוף נחשבה תמיד ללא צנועה, ונדרשו פתרונות מיוחדים לפריטי לבוש שניתן להיכנס איתם למי הים בפומבי.
בשלב ראשון בגדי הים עוצבו בדומה לבגדים רגילים שהעניקו כיסוי מלא מהשמש - שמלות ארוכות לנשים ומכנסיים וחולצות ארוכות לגברים מטקסטיל קליל ופשוט ככל שהיה ניתן.
עם הזמן פתרון זה כמובן שהוכח כלא נוח, ומכאן החלה האבולוציה של התפתחות בגדי הים.
בתחילת המאה ה-19 נחשפו לראשונה דגמי בגדי ים שכללו חולצות בעלות שרוולים קצרים ומכנסי 3/4 קצרים.
בכדי לאכוף את מודל הצניעות נהגו גברים ונשים לרחוץ בים בנפרד, כשלצורך העניין נבנו מבני עץ קטנים על גלגלים ששימשו בחופי הים של אירופה כחדר הלבשה נייד על גלגלים וכונו "מכונות רחצה". לאחר שהנשים החליפו לבגדים הקצרים, צוות משרתים מיוחד גלגל את הביתן הנייד עד לקו המים והנשים קפצו ממנו למים, וחזרו אליו, בכדי להתגלגל חזרה אל החוף.
בשנת 1907 הופיעה בארה"ב השחיינית האוסטרלית אנט קלרמן בסיבוב הופעות שכלל שחייה בקונטיינר זכוכית, ובהופעתה לבשה את בגד הים השלם הראשון שראו האמריקאים. היא נכלאה ונאסרה באישום של חשיפת הגוף במרחב הציבורי, ולמרות כתב האישום נגדה, הביקור שלה הוביל למהפכה שביצור ושיווק בגדי ים בגזרה שלמה.
משנת 1920 החלו להופיע דגמים הדומים לבגדי הים השלמים המוכרים לנו, בעלי גזרה צנועה מאוד סגורה באזור החזה והכתפיים, ומשולבת במכנסוני ירך קצרים. בשנת 1946 כבר הופיעו גזרות הקרובות יותר לגזרת הביקיני המוכרת לנו כיום.
עם השנים הפכה תעשיית עיצוב בגדי ים לתעשייה משגשגת המגלגלת ביליוני דולרים בכל שנה, הכוללת מבחר עצום של גזרות בגדי ים ייעודיות לנופש ולענפי ספורט מקצועי, משולבים בפריטים משלימים של בגדי חוף, ואביזרי אופנה נלווים.
בוקסר
תחתוני הבוקסר עוצבו לראשונה בשנת 1925 על ידי המעצב ג'ייקוב גולומב, שחיפש מוצר שיחליף את תחתוני העור שנהגו ללבוש המתאגרפים המקצוענים במהלך תחרויות אגרוף.
מכנסוני העור הגבילו את תנועת הגוף של הספורטאים המתאגרפים, וגרמו לחוסר נוחות ולשפשפות.
הדגם החדש שקיבל את הכינוי תחתוני בוקסר עוצבו מבד כותנה בעלת רצועת גומי אלסטית סביב האגן, שהעניקה נוחות מירבית ותנועה גמישה.
עד לשנת 1930 אומצה הגזרה גם כגזרה המועדפת בעיצוב תחתוני גברים.
עם השנים, תחתוני הבוקסר איבדו את הפופולאריות שלהם ותחתוני גברים מכותנה תפסו את מקומם. אולם בשנות ה-80 חזרו תחתוני הבוקסר לאופנה, עם השקת קמפיין האופנה של "ליוויס" שהציג כוכבי רוק בלבוש ג'ינס "ליווייס" משולבים עם תחתוני בוקסר מבד.
כיום תחתוני הבוקסר מעוצבים מבד קליל, עם גזרה רפויה מהודקת בגומי באזור המותניים, ופתח קדמי, כשהצללית הרפויה נפוחה יותר, בגזרת בלון. הגזרה הרפויה הזו מעניקה יתרון ונוחות לדגם תחתוני הבוקסר בלבישה מתחת למכנסיים וג'ינס.
האופנתיות של תחתוני הבוקסר קיבלה חיזוק מפתיע ולא צפוי מקרב הקהילה הרפואית, כשמחקרים רבים בדקו והוכיחו שגזרת הבוקסר היא הגזרה המומלצת למניעת בעיות חוסר פוריות ואין אונות בקרב גברים.
תחתוני הבוקסר צברו פופולאריות עצומה עד כדי כך שגם נשים החלו ללבוש אותם: ראשית כהצהרה אופנתית טרנדית בסגנון "אני לובשת את התחתונים של החבר שלי" ובהמשך נשמרו אמונים לגזרת הבוקסר גם בקרב נשים, עקב הנוחות המרבית שלהם, והם אומצו גם כפריט לבוש מועדף ונוח לשנת הלילה.
בייבי דול
בייבי דול היא כותונת לילה קצרה מאוד עשויה מבד קליל ושקוף, בעל רצועות דקות וקישוט תחרה, הנלבש עם מכנסונים קצרצרים תואמים.
השם בייבי דול ניתן לה בעקבות הדגם הראשון שהופיע בשנת 1956 על השחקנית קרול בייקר בסרט "בייבי דול".
מקור שם הסרט אגב הוא בבגדי הבובות שנהגו לתפור החל מהמאה ה19, והתסריט התעמק בקונפליקט העצמאות של אישה הנתפשת על ידי סביבתה כילדה.
הסרט העניק השראה אדירה למעצבי ההלבשה התחתונה, ועד מהרה הוא כבש את המדפים כדגם כותנות לילה סקסי המועדף על נשים וגברים כאחד.
השם הוביל לבידול בין שני סוגים עיקריים בעיצוב: בייבי דול שעוצבו כבגדי שינה לילדות קטנות ולבובת שלהן, ודגמים סקסיים יותר שעוצבו למבוגרים בלבד.
הדואליות שנובעת מהשם ומעיצוב לשני קהלי יעד שונים היא שמעניקה לבייבי דול הנשי את הסקס אפיל האירוטי שלה - עיצוב לדמות האישה-ילדה. מכאן שהתפתחו דגמי בייבי דול מתקדמים וחושפניים המשמשים את ענף הפורנוגרפיה וחובביו, שהבייבי דול נתפש על ידם כאביזר מיני מגרה.
נשים אימצו את הבייבי דול ככותנות שינה מועדפת בעיקר לעונת הקיץ החמה, וניתן להשיג אותן בשלל עיצובים, כשהדגמים המובילים מעוצבים בדרך כלל מבדי סאטן, בשילוב עיטורי תחרה, וגזרת קאפ נוחה באזור החזה.
ביקיני
מקורות לביקיני נמצאו כבר בציורי קיר רומאיים ויוונים משנת 286 לספירה: ציורי הקיר מציגים נשים יווניות לבושות פיסת בד על החזה, בשילוב תחתוני כותנה קטנים.
הביקיני הראשון הופיע בעולם המודרני בשנת 1913 כשהמעצב קארל יאנסן עיצב למשחקים האולימפיים את בגד הים הראשון בעל שני החלקים. הגרסה הראשונית הייתה בגד ים שחלקו העליון הוא חולצה קצרה עם שרוולים קטנים המשולב עם מכנסונים בגזרת ברמודה.
עם הזמן גזרת הביקיני הלכה וקטנה בכדי לאפשר שיזוף של שטח פנים גדול יותר, ועד לשנת 1946 כבר הופיעו גזרות הקרובות יותר לגזרת הביקיני המוכרת לנו כיום.
השם "ביקיני" הומצא על ידי המעצב לואיס ריד שלקח על עצמו את המשימה לעצב את בגד הים הקטן ביותר בעולם. הוא קרא לדגם "ביקיני" על שם רצועת איי הביקיני, בהם נערכו באותה התקופה הניסויים הראשונים בפיתוח פצצת האטום. הוא האמין שגזרת הביקיני תתקבל בעולם בתדהמה ותוכתר כעליונות בפריצת דרך בדומה לאופן בו התקבלה פצצת האטום.
גזרת הביקיני כוללת שני פריטים: חזיית משולשים המכסה את החזה בשילוב עם תחתוני משולשים קטנים, המכסים כ-3/4 מהישבן.
גזרת הביקיני התקבלה בהתרגשות ואומצה מיד על ידי נשים בכל רחבי העולם, ועד מהרה הפכה לגזרה המועדפת בבחירת בגדי ים.
בשלב הבא אומצה גזרת הביקיני גם בעיצוב פריטי הלבשה תחתונה. היתרון בתחתוני ביקיני נעוץ בעובדה שהם מחמיאים לכל גוף בכל גזרה. גזרת תחתוני הביקיני מכסה את הגוף במידה בינונית, ורצועות הגומי הדקות על המותניים מעניקות צללית מחמיאה. רב הנשים מוצאות את הגזרה נוחה מאוד ללבישה ביום יום, ותחתוני הביקיני הפכו לפריט חובה במלתחה.
ביריות
הביריות הומצאו בימי הביניים כפריט חובה לגברים לוחמים: רצועת עור קשורה לירך שממנה יצאו סרטים שנקשרו לגרביים בגובה הברך לבל יחליקו בזמן קרב.
במשך הזמן ועם התפתחות גרביוני הנשים עוצבה גם בירית בגזרה נשית.
את תהילת העולם הראשונית שלהן קיבלו הביריות עם ייסוד "מסדר הביריות" על ידי מלך אנגליה אדוארד השלישי. על פי האגדה, המלך רקד עם הרוזנת מסולסברי, ובמהלך הריקוד נשמטה הבירית שלה, חשפה את רגלה וגרמה לסקנדל בקרב הנוכחים בנשף. המלך אדוארד הפגין אבירות, ובקול רם ציין לכל הנוכחים: "הבוז לאלו החושבים רעה".
מאוחר יותר הוא הקים מסדר אבירות שמשפט זה מהווה את הסיסמא שלו. אל המסדר התקבלו לוחמים נועזים בטקס בו נקשרו לרגליהם ביריות כסמל לאומץ ולניצחון בקרב.
במהלך ימי הביניים ולאחר מכן הושרש מנהג לבישת ביריות על ידי כלות ביום חתונתן: הכלה והחתן היו ממהרים לאחר טקס הנישואין לחדר צדדי לממש את נישואיהם והאורחים היו ממתינים מחוץ לחדר לקבל את ביריות הכלה כאישור למימוש הנישואין.
קבלת בירית מכלה בליל הכלולות שלה נחשבה בפולקלור כמביאת מזל טוב למי שזכה בה.
במהלך השנים שוכלל הנוהג, ועוד במהלך טקס החתונה נהגה הכלה לזרוק את הזר כאות מבשר למזל טוב והשגת זיווג מוצלח לנשים האורחות בחתונה, ואת הבירית שלבשה זרקה לקהל הגברים כסמל להצלחה ופריון. האישה שתפשה את הזר והגבר שתפש את הבירית נהגו לפי המסורת לרקוד יחדיו את הריקוד הבא על רחבת הריקודים בטקס החתונה. המנהג ללבוש ולהסיר בירית בטקס החתונה- נהוג עד היום.
במהלך שנות ה-50 כשהחלה תרבות הצילום האירוטי הפכו ביריות כסמל לפריט נשי המככב בסצנות ארוטיות ופורנוגראפיות כסמל לתאווה ותשוקה.
הביריות אומצו במהלך שנים אלו גם בידי מעצבי אופנת העילית בפאריז שהשתמשו בבריות לחיזוק גרבי ניילון צמודים, מהלך שהעניק טוטאל-לוק מתוחכם המשלב שיק ואלגנטיות בניחוח צרפתי.
בלקונט
חזיית בלקונט היא חזייה המעוצבת בקו ישר ונמוך בגזרת מחוך, המעניקה לחזה קו מתאר סקסי במיוחד עקב העובדה שנהוג ללבוש חזיית בלקונט עם מחשוף גדול או נמוך.
השוני בגזרת חזיית הבלקונט על פרטיה הם היוצרים את האפקט המחמיא המותאם למחשוף נמוך וגדול: גביעי חזיית הבלקונט מסתיימים בנקודה שבה החזה פורץ קדימה מהצלעות, מכסים את הפטמות ודוחפים את החזה כלפי מעלה בדומה לפעולת המחוך.
גביעי חזיית בלקונט מעניקים את מחצית הכיסוי שמעניקים גביעי חזייה רגילה, ורצועות הכתפיים של חזיית הבלקונט הן צידיות - רחוקות יותר אחת מהשנייה בהשוואה לחזייה רגילה. קו הגזרה במחשוף הוא קו ישר אופקי ונמוך.
למרות שחזיית בלקונט מעניקה פחות כיסוי לחזה, הגזרה המתוחכמת שלה גורמת לאפקט דומה לחזיית פוש אפ. היא מרימה את החזה לכיוון המחשוף, תוך יצירת קו חמוקיים מחמיא האופייני למחוך.
הבלקונט הומצאה כפתרון לפריטי לבוש בעלי מחשוף סירה רחב, אולם הצללית המחמיאה שהן מעניקות לחזה הופכת את חזיית הבלקונט למתאימה ומחמיאה מתחת לכל בגד.
בסטייר
מקור המונח בסטייר הוא מהמילה הצרפתית "באסט" שהמשמעות שלה היא חזה.
בסטייר הוא מחוך מחטב צמוד שתפקידו העיקרי הוא לדחוף ולהרים את החזה תוך עיצוב גזרת שעון חול באזור המותניים.
בניגוד למחוך הקלאסי, הבסטייר קצר יותר ומגיע עד קו המותניים בלבד ולא מעבר לו.
נהוג ללבוש בסטייר מתחת לשמלה בעלת מפתח צווארון רחב בכדי להגדיל ולהרים את החזה באופן מודגש, וניתן להגדיר את הבסטייר למעשה כאימא של חזיית הפוש אפ.
הבסטייר הומצא בשנת 1950 בעקבות התפתחות טכנולוגיית הטקסטיל והמעבר לסיבים אלסטיים שפתחו אפשרויות חדשות בעיצוב ושדרוג המחוך הקלאסי.
דגמי הבסטייר הראשונים הדגישו את החזה והעניקו לו צורת חרוטים משולשים, סגנון שאימצה לעצמה כסמל המזוהה עימה הכוכבת מרילין מונרו.
עיצוב קאפ חרוטי מתאפשר באמצעות תפרים מתוחכמים בתנועת קיפול סביב לקוטר הקאפ.
החידוש העיצובי של הבסטייר לעומת המחוך כולל מעבר לחומר גלם על בסיס ניילון, גזרת חרוט צמודה שמרימה ומגדילה את החזה, ושימוש מוקטן בעצמות ברזל בבסיס.
עיצוב החרוטים קיבל מחווה בשלהי המאה העשרים בעיצוב הבסטייר שעיצב המעצב ז'אן פול גוטייה למסע ההופעות של מדונה. עיצוב הבסטייר של מדונה העניק לבסטייר הצלחה עצומה והחלה מגמה של עיצוב בסטיירים כפריטי אופנה הנלבשים כבגדים רגילים לכל דבר ואינם מוחבאים מתחת לבגדים. בכך הפך הבסטייר להצהרה אופנתית ולטרנד מוביל שהעניק גושפנקא לעיצוב פריטי אופנה בהשראת הלבשה תחתונה.
כיום ניתן להשיג בסטייר כפריט הלבשה תחתונה, כעליונית דמויית גופייה בעלת כתפיות עדינות, וכמו כן גזרת הבסטייר משולבת כחלק עליון בעיצוב גזרות שמלות ומתוחכמות, ואומץ בהתלהבות בעיצוב שמלות חתונה.
גב חשוף
חזיות גב חשוף מהוות פריט חובה לתמיכת החזה מתחת לפריטי לבוש בהם הגזרה חושפת את הגב.
הטרנדים המשתנים באופנה מייצרים פריטי אופנה במבחר עשיר גזרות חושפות גב שרב הנשים מעדיפות שלא ללבוש אותן ללא חזייה, בעיקר בעלות חזה בינוני וגדול.
בגלל הגיוון הרב באפשרויות לחשיפת הגב קיימים בשוק סוגי חזיות שונות המותאמות לגב חשוף:
חזיות בעלות רצועות דקות וצולבות לדוגמא, שבהן ההצלבה נמצאת נמוך מאוד או בצד יוצרות ביניהן לולאה חשופה ומתאימות לפרטי לבוש בהם הגב נחשף באופן חלקי כך שרצועות החזיה עדיין סמויות מהעין.
חזיות סטרפלס הן חזיות ללא רצועות כתף ומהוות פתרון נוסף לתמיכת החזה בגב חשוף.
פתרון נוסף היא חזייה בעלת רצועות סיליקון שקופות המעניקה את התמיכה הרצויה וכמעט שאינה בולטת לעין.
לבעלות חזה גדול במיוחד מומלצת חזיית גב חשוף שבה ברצועה האופקית נמוכה ועבה במיוחד, שלעיתים היא גם עוטפת את בית החזה והגב התחתון להגדלת התמיכה.
כמו כן, בעלות חזה גדול המעוניינות ללבוש פריטי אופנה חושפי גב נוהגות להשתמש במחוכים ומחטבים בגזרת סטרפלס בעלי קונסטרוקציית ברזלים פנימית המעניקה תמיכה מרבית.
גביע
גביע החזייה הוא החלק הקובע את מידת החזייה ואת ההתאמה ללובשת אותה.
מידת חזייה כוללת את מידת הגביע המצוין באותיות a-d ואת רוחב רצועת הגב המצוין במספר.
בבחירת חזייה, ראשית יש להבין את אופן קביעת המידות בחזיות: על כל חזייה מופיעים שני נתונים- אות ומספר.
האות מציינת את גודל גביע החזייה, כשהאות A היא מידת גביע קטנה, והאות D היא מידת גביע גדולה.
אולם מכיוון שהחזה נמדד באופן תלת מימדי, המדידה השנייה בכל חזייה היא מדידת היקף החזה מעל או מתחת לחזה, ומציין את אורך הרצועה בסנטימטרים.
לדוגמא, חזייה במידה B75 – היא גודל גביע בינוני והיקף חזה של 75 ס"מ.
מכיוון שמבנה החזה אינו מבטיח שגודל הגביע זהה להיקף החזה ניתן להשיג את גדלי הגביעים בהיקפים (אורכי רצועות) שונים. לדוגמא: חזיות לחזה בינוני יהיו בהתאמה במידות B75, B80, B85 וכו'.
שיטת המיון הזו לגודלי חזיות הומצאה בשנת 1932. מכיוון שגודלי החזייה הם סטנדרטים הם משתנים בגזרות חזיות שונות, ובייצור חזיות בפסי ייצור שונים בעולם ולכן המידה המותאמת יכולה להשתנות מחזייה לחזייה, ונדרשת תמיד מדידה והתאמה בעת הרכישה, בעיקר לגודל מעל 38D.
המצאת סימון גודל הגביעים באותיות שייכת לחברת ההלבשה התחתונה קאמפ אנד קומפוני, שהחלה את הסימון באותיות בשנת 1932.
בתחילה נהגו לסמן בארבע אותיות a,b,c,d להפרדה בסיסית בין גדלי החזה השונים: קטן, בינוני, גדול, גדול מאוד.
עד לשנת 1950 כל יצרני החזיות בעולם עברו לסימון גודל הגביע בשיטה הזו.
הוספת רוחב רצועת הגב נוספה לחזייה לאחר מלחמת העולם השנייה על ידי יצרני החזיות האמריקאיים.
באותה תקופה פורסמו המידות הקלאסיות לנשים בגזרת שעון החול (91-60-91) ובכדי להשוות את מידות הלקוחות מול המודל האידיאלי החלו למדוד גם את רוחב רצועת החזייה, ולהוסיף אותה בתווית מידה.
המדידה מתבצעת בקו אופקי ישר מתחת לחזה, סביב לגב.
הפטנט של חיבור ותיפור הגביע עצמו, הומצא בשנת 1911 על ידי המעצבת הפריזאית מאדאם גאבו, שחשפה לראשונה דגמי גביעים בעיצוב מחוך, בו היא השתמשה בגביעי בד רך משולבים ברצועת מתכת שהפרידו, עיצבו והרימו את החזה.
גביעים ועצמות מתכת הוכנסו לשימוש וייצור שוטף בכל דגמי החזיות אחרי מלחמת העולם השנייה.
בכדי להגדיל את אפשרויות ההתאמה, נוספו שני מנגנונים חדשים: הוספת קרסים על רצועות הרוחב, וחוליית הארכה ברצועות הכתפיים.
למרות שכל יצרני החזיות נוהגים לצרף למוצריהם טבלת מידות, קיימים הבדלים, לעיתים קטנים אך מהותייםבין סוגי חזיות שונות למידות שלהן. מידה שתתאים לך בחזיית ספורט עלולה שלא להתאים במידה ואת רוכשת חזיית פוש-אפ. ולכן, חשוב לדעת את המידה שלך, אולם הדרך הטובה ביותר להתאים לך חזייה תהיה כמובן מדידה שלה בעת הרכישה. כדאי למדוד כמה מידות קרובות זו לזו של דגמים שונים, בכדי למצוא את המתאימה ביותר.
קיימים בשוק סוגי גביעים שונים המותאמים לגזרות החזיות השונות.
גביע בלקונט
גביע נמוך עם חיתוך אופקי ישר המרים את החזה לכיוון המחשוף. גביע בלקונט הם בדרך כלל גביעים מרופדים, והם מעניקים כמחצית הכיסוי שמעניקים גביעי חזייה רגילה.
גביע בלקוני
מכסה את החזה כולו ומסתיים במפתח בעל גזרת לב. מותאם במיוחד לחזיות במידות גדולות.
גביע דמי
מכסים את החלק התחתון של החזה ומסתיימים בגובה 2.5 ס"מ מעל קו הפטמות. גביעי דמי דוחקים את החזה למרכז, ומתאימים במיוחד לבעלות חזה קטן שמעוניינות להגדיל מעט את האפקט שלו.
גביע הנקה
גביע כפול המותאם לחזיית הנקה ומאפשר בזמן ההנקה להוריד את הגביע החיצוני, בכדי להניק את התינוק בנוחיות ודיסקרטיות.s
גביע מיני מייזר
גביע מיני מייזר מותח את החזה לצדדים ועקב כך מקטין את הנראות של הגודל שלו.
גביע מלא
גביע מלא מכסה את כל החזה ורצועות הכתפיים נמתחות ממרכז החזה באופן שמונע החלקת הרצועות מהכתפיים. זהו גביע המתאים במיוחד להרמה ועיצוב חזה במידות גדולות.
גביע עצם
גביע המחובר לרצועת עצם מתכת המעניק תמיכה מקסימאלית והרמת החזה.
גביע פוש אפ
גביע פוש אפ הוא גביע מרופד המגדיל את החזה על ידי דחיפתו למעלה ופנימה.
גביע קונטור
גביעי קונטור הם גביעים מרופדים השומרים על צורתם גם כשהם אינם נמצאים על הגוף. הם מעניקים לחזה מבעד לבגדים קו מתאר עגול ואופטימאלי.
גביע רך
גביע ללא ריפוד בו כל החזייה מעוצבת מפיסה אחת, ללא עצם מתכת וללא תפרים. גביעים אלו מעניקים מראה טבעי ורך ואינם נראים מבעד לבגדים.
גביע תפור
גביע המיוצר מ-2 או יותר חלקים המחוברים בתפרים אלכסוניים ואופקיים המותאמים לקווי המתאר של החזה, מבדים שונים- לדוגמא ספנדקס בשילוב תחרה וסאטן.
גביע תפור יופיע בדרך כלל בחזיות יוקרתיות בעלות פריטים רבים ורקומים. חזיות בעלות גביעים תפורים מחמיאות במיוחד, אולם קווי המתאר שלהן בדרך כלל בולטים מתחת לבגדים צמודים מאוד.
גוזייה
גוזייה היא השילוב בין גופיה לחזייה.
היתרון הבולט שלה מתבטא בכך שהיא מעניקה תמיכה לחזה בעיצוב גמיש ונעים על הגוף ללא קרסים או תפרים בולטים, ומאפשרת תחושת שחרור תוך כדי הענקת תמיכה לחזה.
התמיכה מתאפשרת שכן רב הגוזיות מיוצרות מכותנה משולבת בלייקרה, והן בעלות רצועות רחבות מספיק להענקת תמיכה בריאה.
גוזיות מתאימות לפעילות ספורטיבית, מכיוון שאין בהן ברזל תמיכה שלוחץ על הצלעות, ואינו מתאים לפעילות גופנית ממושכת.
גוזיות גם מתאימות ללבישה מתחת שמלה או חולצה חשופים במיוחד לקבלת מראה שכבות נוטף סטייל, וכמו כן יש נשים רבות שגוזייה היא בגד השינה המועדף עליהן.
היתרון הגדול בגוזייה הינו שאין לה קרסי סגירה ואביזרים מציקים למיניהם בגב החזייה שמטרידים או בולטים וכך מתאפשרת שינה נעימה ונוחה.
גופייה
הגופיות הראשונות נחשפו בשנת 1920, והיו בשימוש כבגד ים בכניסה לים או לבריכה.
רק לקראת אמצע שנות ה-60 התגלה הפוטנציאל בגזרה, והחלו להופיע בשוק מבחר חולצות נשים ללא שרוול שנקראו גופיות.
בתחילה היו הגופיות בגזרות רחבות מאוד ומטשטשות, ועם השנים אומצה הגזרה הצמודה לגוף, המחמיאה יותר.
דגם הגופייה הראשון הקיים עד היום מכונה גופייה בגזרת a: חולצה ללא שרוול בגזרה ישרה, שמוכרת בעיקר כלבוש ספורטיבי לפעילות אירובית.
עם השנים הופיעו גזרות בסיס מתוחכמות יותר לגופיות ובראשן הקמיסול: גופייה צמודה בעלת רצועות דקות מאוד לעיתים בעלת רצועות "ספגטי" דקיקות.
הקמיסול התפתח גם לגופיות בעלות גזרה צמודה המזכירה את גזרת המחוך.
דגם בסיס נוסף לגופייה היא גופיית "האלטר"- גופיה בה הרצועות נכרכות סביב הצוואר, והגב כולו נותר חשוף.
השיא בעיצובי הגופייה הגיע בדגמים שויתרו על הרצועות לחלוטין בגזרת גופיית הסטרפלס.
גטקס
גטקס הם תחתוני גברים ארוכים שהומצאו באנגליה במאה ה-17, ונקראו במקור "לונג גו'נס"long john's כמחווה למתאבק האגדי ג'ון סוליבאן שנהג להשתתף בקרבות אגרוף לבוש בתחתונים ארוכים, עוטפי רגליים ומחממים שתפר לעצמו.
לקראת המאה ה-18 הפכו הגטקס ללבוש שינה מחמם ופופולארי בקרב גברים וילדים.
גטקס נתפשים כפריט מחמם, שהתפתח עם השנים לתעשייה שלמה של ביגוד תרמי.
השילוב בין גטקס לביגוד תרמי החל בשנת 1753 בגרמניה, כשהממציא בנג'מין תומפסון חיפש פיתרון לשפר את תנאי החיילים הגרמנים בחזית. במחקר שהוא ערך הוא גילה שאוויר שכלוא בתוך טקסטיל מהווה בידוד מושלם לחימום הגוף ומכאן הוא פיתח טקסטיל תרמי, שיועד לתפירת סוגי גטקס שונים לצבא הגרמני.
כיום התעשייה המשגשגת של הביגוד התרמי כוללת מבחר גדול של דגמים המותאמים לפעילות, לעבודה ולספורט לשוהים בחורף מחוץ לבית בטמפרטורות נמוכות במיוחד.
גרביונים
גרביונים הם פריט לבוש העשוי מטקסטיל דקיק ואלסטי, המכסה את הגוף מהמותניים עד וכולל כפות הרגליים.
רב הגרביונים עשויים מטקסטיל משולב ניילון וספנדקס, אולם במהלך השנים התפתחה תעשיית הגרביונים וכיום ניתן למצוא מבחר עצום בדגמים, צורות והדפסים עשירים, ממגוון גדול של טקסטילים: ספנדקס, משי, כותנה וצמר.
הגרביונים הומצאו בשנת 1920 בעקבות מגמות האופנה בעולם המודרני שלראשונה לאחר מאות רבות של שנים חזרו לחצאיות ושמלות קצרות חושפות רגליים. בכדי לשמר את קוד הצניעות הוצג פתרון הגרביונים כלבוש חובה לנשים שאימצו את האופנה הקצרה החדשה.
הגרביונים הראשונים היו עשויים משי, ורק לאחר המצאת הניילון בשנת 1938 החלו לייצר ממנו גם גרביונים.
לשיא הפופולאריות הגיעו הגרביונים בצבע הגוף: עד לשנות ה-60 של המאה העשרים רב הנשים שחשפו רגליים וצרכו גרביונים בצבע גוף היו בעיקר שחקניות הקולנוע, אולם עם השנים הפכו הגרביונים בצבע גוף לפריט חובה אופנתי ופופולארי בקרב כל ציבור הנשים העובדות, וזה כמעט נחשב חטא לצאת מהבית לעבודה בלעדיהם.
כיום הגרביונים משמשים גם כפריט אופנתי מושלם לחורף, והם מהווים פריט לבוש מועדף ומחמם מתחת לבגדים בחורף בארצות בעלות טמפרטורות נמוכות במיוחד.
דאבל פוש אפ
דאבל פוש אפ היא חזיית פוש אפ מרופדת המיועדת לנשים המעוניינות ליצור אשליה של חזה גדול יותר.
חזיות פוש אפ מעוצבות כך שהן דוחפות את החזה פנימה ולמעלה והאפקט הוא שיוצר אשליה של חזה גדול יותר, וקו מחשוף מחמיא.
כל דגמי חזיות הפוש אפ מבוססות על רפידה בגביע החזייה, וההבדל בחזיית דאבל פוש אפ היא בתוספת של רפידה נוספת העוטפת את תחתית הגביע והדופן החיצונית.
לרוב חזיות הפוש אפ יש רצועות כתפיים מורחקות זו מזו יחסית לחזייה רגילה באופן שמעצים את אפקט הרמת החזה כלפי מעלה.
הרפידה של הדאבל פוש אפ מוסיפה כמידה אחת נוספת לגודל החזייה, ורב דגמי הפוש אפ סובבים סביב מידה c ומעלה.
חזיות דאבל פוש אפ מתאימות לבעלות חזה קטן המעוניינות באפקט הגדלת החזה, וכמו כן מתאימות גם לבעלות חזה גדול המעוניינות לעצב ולהרים אותו תוך יצירת קו מחשוף בולט ומחמיא.
הדאבל פוש אפ גם מתאימה ללבישה מתחת לשמלת סטרפלס או בגדים בעלי מחשוף עמוק במיוחד.
חזיית הדאבל פוש אפ אינה מתאימה לחזה נפול או לבעלות שדיים מרוחקים מאוד זה מזה.
חזיית הדאבל פוש אפ גם תגדיל את ההבדל בין הצדדים בחזה לא אחיד, ותידרש תוספת רפידה בשד הקטן יותר.
דאבל פק
דאבל פק היא אריזת מוצר כפולה - שני פריטים על אותו קולב הנמכרים כעסקת חבילה במחיר אטרקטיבי.
בעולם ההלבשה התחתונה ניתן למצוא חבילות דאבל פק הכוללות סט חזייה עם זוג תחתונים מעוצב ותואם, או סט כפול של שתי חזיות ושני זוגות תחתונים הנמכרים יחד.
דמי
דמי הוא גביע חזייה המכסה את החלק התחתון של החזה ונחתך כ-2.5 ס"מ מעל אמצע הפטמה.
רב חזיות הפוש-אפ הן בעלות גביע דמי, שכן הגביע מעוצב באופן שיחמיא ויחשוף את מפתח החזה.
עצם התמיכה שבתחתית הגביע קצרה יותר בדגמי דמי, ולכן דגמי חזיות בעלות גביע דמי מתאימות במיוחד לנשים הסובלות מהחיכוך של עצם חזייה באזור בית השחי והזרועות.
גביעי דמי הם בעלי שיפוע נוטה למרכז בית החזה היוצר את אפקט דחיפת החזה כלפי פנים וכלפי מעלה.
גביעי דמי מתאימים במיוחד לבעלות מבנה גוף קטן פטיט מכיוון שהפרופורציות של החזייה קטנות יותר באופן ההולם המותאם לבעלות מבנה גוף קטן וצר.
הגדלת חזה
הגדלת חזה מתבצעת בניתוח שנשים מבקשות אותו מסיבות רפואיות כמו חזה שטוח מאוד שלא התפתח , הרמה של חזה נפול או שחזור לאחר כריתת שד.
אולם עדיין רב הנשים המבקשות הגדלת חזה עושות זאת משיקולים אסתטיים בהתאם לאידיאל יופי וטרנדים אופנתיים הכוללים נשים בעלות פיגורה הכוללת חזה גדול, והגדלת חזה נתפשת כתורמת לשיפור הדימוי העצמי.
בניתוח להגדלת חזה מחדירים לשד דרך חתך של כ4 ס"מ שתלי שד המעניקים מראה נפוח וגדול יותר. משתמשים בסוגים שונים של שתלים בדרך כלל שתלים מסיליקון או תמיסת מי מלח, ושתלים אלו מגיעים במגוון גדול של צורות וגדלים, מושתלים בהתאם לבקשת המטופלת וממוקמים לפני שריר השד או מתחתיו.
שתלי סיליקון מגיעים בכמה צורות: כחומר מימי, כג'ל או כשתילים מוצקים. שתלי מי מלח מצופים במעטפת סיליקון עלולים לעבור שינויים ולהיקרע ולכן רב המטופלות מעדיפות שימוש בשתלי ג'ל סיליקון השומרים על צורתם .
גודל שתלי הסיליקון נע בין 75-800 סמ"ק, והם בעלי צורת חצי כדור רפוי.
נשים המעוניינות בהגדלת החזה ללא ניתוח פלסטי בוחרות להגדיל את החזה תוך שימוש בחזיות פוש אפ מרופדות המעוצבות באופן המגדיל את החזה ודוחף אותו פנימה ולמעלה לכיוון המחשוף, ותוספת הרפידה הכפולה מעניקה לחזה מראה גדול ומרשים יותר.
היקף חזה
מידת היקף החזה היא נתון חשוב בהתאמה ובחירת חזייה: היא מציינת את מידת ההיקף מתחת לחזה ומסביב לגוף הקובע את אורך רצועת הרוחב בחזייה ומיוצגת במידת החזייה במספר דו ספרתי, כשמידת הגביע (נפח החזה) מיוצג באות אנגלית.
למידת היקף חזה מסוימת ניתן להתאים חזיות בעלות גביע המותאם לנפח חזה קטן או גדול. לדוגמא, היקף חזה של 36 אינץ' ניתן למצוא במידות גביע קטן 36a או גביע גדול מאוד 36 dd.
הלבשה תחתונה זוהרת
הלבשה תחתונה זוהרת בצבעי ניאון הוא אחד מהטרנדים ה"זוהרים" והשובבים של השנים האחרונות.
פרטי הלבשה תחתונה זוהרים כוללים סטים של תחתונים וחזיות בצבעי ניאון הזוהרים בחושך ובעיקר בעלי אפקט זוהר במיוחד תחת תאורה אולטרה סגולה.
הם נחשבים לפריטי הלבשה תחתונה נועזים במיוחד: כוכבות הוליווד המבקשות לעצמן מראה יוצא מגדרו בסקסיות והנועזות שלו, מקפידות לשלב אותו מתחת לפריטי לבוש לבנים, ולצאת לבלות בתלבושת זו בריקודים במועדוני לילה, המאירים את רחבת הריקודים בתאורה אולטרה סגולה, המאפשרת הצצה לפריטים הסקסיים שהן מחביאות מתחת לבגדים.
הצבעים הזוהרים הפופולאריים ביותר הם צבעי ניאון ורודים וכתומים.
לאחר שהתקבלו כהצלחה מסחררת, הומצאו פריטי הלבשה תחתונה הזוהרים גם באור יום, ונראים תחת הבגדים בתאורת יום טבעית.
הנקה
חזיית הנקה, בהתאם לשמה, מעוצבת באופן שמאפשר הנקה מהירה, נוחה ויעילה בכל מקום, גם אם נדרש פתרון להנקה מוצנעת ללא חשיפת הגוף, במתחם ציבורי.
חזיית הנקה מומלץ לקנות כבר במהלך השליש השני של ההיריון. במהלך ההיריון ובעיקר לאורך השליש השלישי גודל החזה משתנה כל הזמן ולאחר הלידה הוא אף גדל עוד יותר.
חזיות הנקה מעוצבות במיוחד להתאמה ורסטילית לשינוי הגודל של החזה, ולכן ניתן להשתמש בהן מהחודש הרביעי ועד לסוף תקופת ההנקה.
ניתן לבחור בין שני סוגי חזיות הנקה: אלו שכל הגביע נפתח בהן ואלו שמושכים את הגביע הצידה בכדי לחשוף את השד.
בחזיות הנקה מקובל לסמן צד אחד באייקון נחמד בכדי שבעת ההנקה יהיה קל יותר לזכור באיזה שד הנקת לאחרונה - ימין או שמאל.
חזיות הנקה מעוצבות במגוון רחב של חומרים בניהם כותנה, לייקרה, וסיבי מייקרו. הבחירה הפופולארית ביותר נוטה בדרך כלל לכיוון חזיות הנקה מכותנה מכיוון שהן נוחות על הגוף, מעניקות תמיכה מושלמת, נוחות מאוד לכביסה ושימוש חוזר יומיומי לאורך זמן, ובעיקר עקב העובדה שכותנה הוא בד נושם המעניק זרימת אוויר טבעית, ומונע הצטברות לחות וגירויים הגורמים לפריחה.
בכל טיפול בחזיות הנקה ובכדי ליהנות מהן לאורך זמן חשוב מאוד להקפיד על הוראות הכביסה של היצרן.
בהתאמת חזיית הנקה חשוב שלא לבחור חזייה קטנה מידי שתפעיל לחץ מיותר על רקמת החזה ועלולה לפגוע בתהליך ייצור החלב.
חזיות עם עצם ברזל עלולות להפעיל לחץ ולגרום לאותו אפקט ולייצר סתימה כתוצאה מהלחץ על צינוריות החלב בשד.
חשוב לבחור בחזייה שתעניק תמיכה לזרימה אחידה של דם וחלב בשד.
להסתרת תופעת הפטמות הבולטות שלאחר הלידה מומלץ לבחור בחזיית הנקה עם רפידות שתסתיר פטמות בולטות ביעילות.
הרפידות מיועדות לנוחיות בשימוש גם ביום וגם בעת השינה בלילה ומגנות על הבגדים מפני סימני טפטוף חלב.
מומלץ לבחור בחזיית הנקה ללא תפרים ובעיקר בכזאת שהיא ללא תפרים בפטמה. הפטמה היא אזור מאוד מגורה לאורך כל תקופת ההנקה, ותפרים יכולים להפעיל לחץ מיותר, ולהגביר את תחושת חוסר הנוחות, והגירוי.
הקטנת חזה
ניתוח הקטנת חזה מעניק פתרון לבעלות חזה גדול מאוד הסובלות עקב כך מכאבי גב וצוואר משמעותיים, עקמת בעמוד השדרה, קשיים בנשימה וממוגבלות בפעילות ספורטיבית. הניתוח מתאים לבעלות חזה גדול מאוד ונפול הסובלות משפשוף בקפלי העור שמתחתיו.
הקטנת חזה מתבצעת ב-3 חיתוכים ותזוזה או העברת הפטמה למעלה בהתאם למבנה השד.
לבעלות חזה גדול עד בינוני שימוש בחזייה נכונה יכול למנוע את הצורך בניתוח הקטנה. יש לבחור דגם חזייה המותאם למבנה השד ומעניק תמיכה תוך הורדת עומס מהכתפיים והצוואר.
כמו כן, דגמי חזיות המיני מייזר מעוצבות באופן בו הן מעניקות אפקט של הקטנה ואיסוף של החזה, ונמצאות בשימוש של בעלות חזה גדול שאינן מעוניינות או זקוקות לניתוח הקטנה.
הרמת חזה
חזה נפול היא תופעה המופיעה אצל כל הנשים בגיל מסוים, והיא נגרמת כתוצאה מהחלשות מעטפת שרירי התמיכה בחזה. החלשות השרירים נגרמת בעקבות הריון, עליה מאסיבית במשקל, חוסר פעילות ספורטיבית וגיל מתקדם.
בהיחלשות השרירים נשבר גם חלבון האלסטין המעניק לעור את גמישותו והגורם לעור רפוי ומראה נפול. הצניחה מורגשת במיוחד אצל בעלות חזה גדול בהתאם לחוק כח המשיכה.
בעת עלייה במשקל בתקופת ההיריון לדוגמא, גדלים השדיים והעור עליהם נמתח מאוד עד לשבירת סיבי האלסטין. לאחר הלידה לעיתים החזה חוזר למידותיו הרגילות אולם אצל נשים רבות העור המתוח הופך לרפוי ומדולדל, המחמיר את תופעת צניחת השד.
הרמת חזה בניתוח מתבצעת באופן אוטומטי בכל אחד מהניתוחים הפלסטיים להגדלה או הקטנת חזה.
הרמת החזה באמצעות חזייה נכונה המהווה גם פתרון המונע כאבי גב, כתפיים וצוואר, כאבים האופייניים לבעלות חזה גדול במיוחד. מסתבר שהטעות הנפוצה ביותר בקרב בעלות החזה הגדול היא בחירת גביע חזייה גדול מידי לעיתים פי 3 מהמידה המתאימה להן.
בעת התאמת החזייה לחזה שהחל להידלדל יש לוודא שהחזייה צמודה ונוחה על הגוף. מכיוון שצורת החזה השתנתה- יש לקחת בחשבון שיתכן שגם מידת החזה תשתנה ומומלץ אם כן למדוד חזייה במידה אחת גדולה יותר ומידה אחת קטנה יותר מהמידה בעבר.
מומלץ להימנע מחזיות סטרפלס המאופיינות בהשטחת החזה, ואינן מתאימות לחזה נפול.
חשוב לוודא שרצועת הרוחב מעניקה תמיכה ואינה רפויה או צמודה מידי. רצועה מותאמת היא בעלת רווח של שתי אצבעות בין הרצועה לגב. רצועת היקף רופפת אינה מעניקה תמיכה לחזה, ותגרום לכאבי צוואר וגב עקב עומס יתר על רצועת הכתפיים.
בדיקה חיונית להתאמת חזיית תמיכה והרמה: הרמת הזרועות לכיוון התקרה ובדיקה שרצועת ההיקף אינה מטפסת לכיוון הצוואר עובדה המעידה שמידת החזייה קטנה וצמודה מידי.
למרות שנפילה והידלדלות החזה הוא חלק טבעי מההתבגרות מומלץ לבחור בדגם חזייה חדש שיעניק תמיכה והרמה לחזה ומראה מצודד ומחמיא.
התאמת חזייה
מסתבר שרוב הנשים אינן מצליחות להתאים לעצמן את החזייה הנכונה.
חזייה חייבת להיות מותאמת לגוף באופן בו תוענק התמיכה המרבית לחזה, תוך שמירה על תחושת נוחות בתזוזה ונשימה.
חנויות מתמחות בהלבשה תחתונה מחזיקות מומחיות שתפקידן לסייע ללקוחות בהתאמה מלאה של חזיות למבנה גופן.
למרות שחזיות מגיעות במידות קבועות, קיימים הבדלים רבים בין דגמי החזייה השונים של יצרנים שונים והמידות אינן מתאימות לכל מבנה חזה ולכן בבחירת חזייה נדרשת התאמה תוך מדידה במקום בדומה להתאמת זוג נעליים.
התאמת חזייה באופן מושלם דורשת התייחסות לגודל הגביע, אורך הרצועות ואופן התמיכה והרמת החזה.
הגביעים מספקים את מירב התמיכה לחזה והרצועות הן אלו שמרימות ומייצבות את החזה במקומו. בהתאמה מלאה הגביע מקיף את השד ומסתיים לרוחב קו המחשוף, ורצועת ההיקף הרוחבית צריכה להיות מתוחה לרוחב הגב, לא גבוהה מדי לכיוון מעלה הצוואר.
קשיים בהתאמה נובעים מהקושי בהתאמת דגמי חזיות סטנדרטיים למבני חזה מגוונים.
הטעות הנפוצה ביותר היא לבחור חזייה בעלת גביע גדול מידי או גביע קטן מידי.
בעלות חזה קטן שיבחרו בגביע גדול מידי יקבלו אפקט של בד משוחרר שיאלץ לעיתים לרפד את הרווח שנוצר בין החזה לגביע ברפידה נוספת, או אפילו בממחטה.
בעלות חזה גדול הרוכשות גביע קטן מידי להגדלת והעצמת אפקט גודל החזה עלולות לסבול מחוסר נוחות וגירוי על העור, ולאורך זמן אף בקשיים בתנועה ונשימה נוחה.
להתאמת חזייה יש למדוד את היקף החזה מסביב לגוף מתחת לשד. היקף זה מהווה את אורך רצועת החזייה הרוחבית. גודל הגביע מייצג את נפח החזה, ומסומן באותיות a,b,c,d והתאמה מוחלטת של גביע מתקבלת מדידה של דגמי חזיות בעלות גזרות גביעים שונות.
בעלות חזה גדול בדרך כלל חשופות יותר לחוסר התאמה בעת בחירת חזייה בעיקר בתקופות בהן החזה גדל עקב היריון, עליה במשקל או פעילות הורמונאלית מוגברת.
כשהחזה גדל רקמת התאים הפנימית שלו משתנה ממבנה קונוס למבנה בולבוסי נפוח, הגורם לקושי להגיע למידות חזה מהימנות במדידה בסרט מדידה הנלחץ על רקמת השומן שנוספה לגוף, ולכן התאמה כרוכה במדידה של סוגי חזיות שונות, ומומלצת התייעצות עם מומחית התאמה בחנות ההלבשה התחתונה.
בעיה שכיחה נוספת הם שדיים שאינם סימטריים. כ25% מהנשים סובלות מתופעה זו, שניתן להתגבר עליה בבחירה ומדידה של דגמי חזיות שונים, עד להגעה לגזרה המתאימה.
במחקר שנערך באנגליה הוכח שחוסר ההתאמה השכיח ביותר הוא השילוב בין בחירת גביע חזייה קטן מידי (שאינו מעניק תמיכה מספקת) עם רצועת רוחב קצרה ורחבה מידי במטפסת במעלה הגב, באופן הגורם ללחץ על החוליות והצוואר ולתופעת כאבי גב.
וולן
וולן בעברית היא מיקבצת – רצועת אריג מכווצת המשמשת לקישוט שולי פריטי ביגוד.
וולנים נמצאים בשימוש בעיצוב פריטי אופנה רבים: חולצות בעלות וולן במותניים נקראות חולצות פנדלום, ובחצאיות רקדניות הפלמנקו הספרדיות הן מופיעות בגזרה א-סימטרית.
בפריטי הלבשה תחתונה ניתן לראות וולן בעיקר בפס עליון של דגמי תחתוני יוקרה ייחודיים, וכמו כן כתוספת בעיצוב בגדי גוף לרקדניות.
וונדר-ברה (Wonder Bra)
וונדר-ברה הוא שם דגם חזיית הפוש אפ הראשון בהיסטוריה, שהומצאה בשנת 1935 על ידי המעצב הניו–יורקי ישראל פיילוט. בתקופת מלחמת העולם השנייה הורגש בשוק הביגוד והטקסטיל מחסור חמור בחומרים אלסטיים שהיו בשימוש בעיקר בתעשיית ההלבשה התחתונה. המחסור הזה הכריח את היצרנים למצוא פתרונות חדשניים לחזיות שהפכו לפריט חובה לנשים שיצאו לעבודה בתמיכה במאמץ המלחמתי.
פיילוט המציא דגם גביע משופר עם פתח אלכסוני וחיבור רצועות לגב והחידוש העיקרי בדגם זה הייתה רמת הנוחות הגבוהה ואפשרות התזוזה והגמישות שהעניקה החזייה החדשה. הוא קרא לדגם "וונדר-ברה"- חזיית הפלא בתרגום חופשי, והוציא עליה פטנט בשנת 1941, תוך שיפור גמישות המארג באופן שהעניק גמישות ומתיחה מקסימאלית.
מוזס נדלר, מבעלי חברת ההלבשה התחתונה "קורסט" הקנדית רכש את זכויות הייצור של דגם הוונדר-ברה, ועד לשנת 1960 החברה בבעלותו שיווקה את חזיית הוונדר- ברה לאירופה, אוסטרליה, דרום אפריקה, ישראל והודו המערבית. באותה שנה גם הוכנסו שיפורים לדגם החזייה, שנתפרה מתחרה משולבת בגביע פוש אפ.
בשנת 1964 המציא לואיז פרייר מחברת קנדלה הקנדית את הוונדר-ברה המשופרת: חזיית התמיכה האולטימטיבית שכללה 54 פריטי עיצוב ותכי תפירה שהרימה את החזה תוך יצירת אפקט פוש-אפ מחמיא. כבר בשנה הראשונה בה הושקה הוונדר-ברה לשוק היא צברה מכירות חסרות תקדים של 120 מיליוני דולרים בשנה.
קמפיין הפרסום לחזיית הוונדר-ברה המשוכללת בשנת 1968 הושק תחת הסלוגן: " היא גורמת ל - 34 להיראות 36, ול - 36 להיראות.. וואוו."
בסיס דגם הוונדר-ברה שוכלל במשך השנים עד שהגיע לדגמי חזיות הפוש אפ והדאבל פוש אפ של ימינו.
וי - נק
וי - נק הוא מחשוף משולש בצורת האות v.
מקורו במזרח התיכון והוא מאופיין בשני קווי מתאר משולשים הנפגשים בנקודה אחת מתחת לעצם הבריח או במרכז החזה.
עומק מחשוף V תלוי בעיצוב ובשימוש שלו: בחולצות טריקות הוא בדרך כלל היה קצר וצר, לעומת זאת מחשוף V ברחב ביותר ניתן למצוא בחזיות ומחטבים.
זונא
לבוש תחתון אופייני ברומא במאה ה-4 לפנה"ס.
נשות רומא העמידות נהגו ללבוש מחוכים צמודים, ששובצו באבנים טובות באזור המפשעה וסביב הירכיים. המחוכים הללו נקראו "צסטוס" או "זונא" ולפי האגדה עוצבו על ידי ונוס אלת האהבה בכבודה ובעצמה.
ה"צסטוס" וה"זונא" כיסו והסתירו את הגוף מבסיס החזה ועד לירכיים, ודווקא הכיסוי של האיברים המוצנעים נחשב לארוטי ומושך במיוחד לגברים.
ברומא נפוץ הביטוי "להוריד את הזונא"- שכוונתו הייתה מימוש היחסים, ולעיתים גם הנישואין.
זיגזג
זיג-זג הוא תך תפירה גיאומטרי, שנתפר הלוך ושוב בקו משונן, ונמצא בשימוש לחיזוק פרטים בטקסטיל הדורשים גימור תפור שיחסום התפוררות שולי הבד.
בתך זיג-זג משתמשים לגימור של לולאות כפתור, גימורי שרוולים וקצוות מכנסיים, חולצות וחצאיות, ולחיזוק תפרים הנושאים עומס גוף וחייבים להיות חזקים במיוחד דוגמת תפרים ברצועות חזיות.
את תך הזיג זג יוצרים במכונת התפירה שבעברה למצב זיג זג גורמת לתנועה של עלייה וירידה ימינה ושמאלה של מחט המכונה, תוך מתיחת הבד קדימה.
תך הזיג זג גם מסייע בהענקת מתיחה לטקסטיל, ולעיתים נמצא בשימוש על פרטים מטקסטיל שגזרתם מחייבת אפשרות מתיחה לתנועת גוף נוחה בתזוזה מוגברת.
חגורת בטן
חגורת בטן היא רצועה גמישה ונמתחת לרוחב הבטן והאגן, המשמשת לשלושה שימושים שונים. השימוש הראשון שלה הוא שימוש רפואי: מכיוון שחגורת בטן מעניקה תמיכה לאזור הגב התחתון והבטן ומעניקה אפשרות לתנועה נוחה ללא חשש לפציעה היא נמצאת בשימוש לפני ואחרי ניתוחי גב לסובלים מכאבים קיצוניים. שימוש רפואי נוסף הוא לנשים לאחר ניתוח קיסרי- כהענקת תמיכה לבטן בזמן ההחלמה מהניתוח.
חגורות בטן משוכללות יותר נמצאות בשימוש ספורטיבי, וייעודן הוא הגברת הסימולציה של שרירי הבטן בזמן אימון כושר: חגורות בטן אלו מצוידות בחיישן זעיר השולח פולס אלקטרוני דרך העור, המגביר את פעילות השריר ועקב כך גם את רמת הכושר וסיבולת שריר באימון.
על בסיס הרעיון הזה, פותחו גם חגורות בטן שהמשווקים שלהן מבטיחים ששימוש בהם הוא דרך יעילה לירידה במשקל.
השימוש השלישי בחגורות בטן הוא שימוש אופנתי: חגורות בטן הן סוג של מחטב ייעודי להשטחת הבטן, הנלבש מתחת לבגדים ומעניק ללובשת אותך סילואטה שטוחה וצרה במידה או שתיים לפחות.
בכל שימוש בחגורת בטן יש להקפיד ולהתאים את מידתה למידת הגוף, ולא להשתמש בחגורה במידה קטנה מידי, העלולה לגרום נזק רב כתוצאה מלחץ על מערכת העיכול , ולגרום להפרעות קשות במערכת העיכול, ולצרבת. גודל מתאים של חגורת בטן מאפשר הכנסת שתי אצבעות במרווח שבין החגורה לגוף.
חוטיני
חוטיני הם תחתונים בעלי גזרת משולש שחוט דקיק מחבר ביניהם.
דגם החוטיני הראשון מופיע בציורי קיר ממצרים העתיקה כבר בשנת 2000 לפני הספירה, אולם נמצאו עדויות לציורי מערות בהם נראות דמויות גבריות לובשות חתיכת בד דמוית חוטיני כבר לפני 75,000 שנה.
ילידים פיליפינים נהגו ללבוש חוטיני כבר במאה ה-19, אולם חוטיני כפריט הלבשה תחתונה בעולם המערבי הומצא בברזיל בשנת 1970, וקיבל את הכינוי בברזילאית "חוט דנטלי" ובאנגלית "ג'י סטרינג"- בהיותו דומה למיתר גיטרה דקיק.
קיימות מספר וורסיות לתחתוני חוטיני: הדגם השמרני יותר הוא פיסת בד העוברת בין המפשעה לישבן ונקשרת בצידי המותניים בחוט דקיק.
בדגם חוטיני ג'י סטרינג פיסת בד קטנה מכסה את המפשעה והישבן חשוף כולו זולת חוט דקיק העובר בין פלחיו.
חוטיני ברזילאי הוא דגם ביניים בין תחתוני ביקיני- לחוטיני, ופיסת הבד המכסה את הישבן והמפשעה היא משולשת ובעלת גזרת מותן מאוד גבוהה.
הדגם הנועז ביותר הוא דגם הסיטיני העשוי מקונסטרוקציה גמישה בצורת חצי כדור המסתירה את המפשעה ומהודקת בחוט לחריץ הישבן.
דגמי החוטיני משמשים גברים ונשים כאחד, ועיקר שימושם האופנתי בעיקר בלבוש נשי היא העובדה שהם אינם נראים מבעד לבגדים, ומתאימות לגזרות אופנתיות צמודות בהן יש צורך להעניק סילואטה חלקה ואשליה של הצמדות הבגדים לגוף כעור שני.
חזייה
ציורי קיר ופסלים הם העדויות הקדומות ביותר לשימוש בלבוש תחתון לכיסוי החזה ומתוארכים לשנת 3000 לפני הספירה, בעת העתיקה במצרים.
החברה המצרית בתקופה זו נחלקה בבידול קר ואכזרי בין חצר המלוכה לפשוטי העם והעבדים, חלוקה שבאה לידי ביטוי בפריטי הלבוש שלהם: נשות חצר המלוכה המצרית שהיו ידועות בפיתוח טיפולי טיפוח ויופי לעורן וגופן נהגו ללבוש "קלאסיריס" - שמלת נדן צמודה לגוף ולחמוקיים, שחשפה את החזה במפתח רחב.
בתרבות המינואית ביוון בשנת 2500 לפנה"ס בה סגדו לאלת הנחש, נהגו הנשים ללבוש לכבודה את מה שהוא כנראה הבסיס למחוך הראשון בהיסטוריה: טוניקה צמודה לגוף המדגישה את מבנה שעון החול, בעלת מפתח v עמוק, החושף את החזה לחלוטין, ודוחס אותו לפנים. אפקט הדחיסה וההרמה של החזה התקבל בזכות גזרת מפתח צמודה לצלעות, מתחת לחזה.
ביוון הקלאסית במאה ה-4 לפנה"ס קיבל החזה כיסוי רופף וטבעי יותר, ונשים נהגו ללבוש "אפודמוס"- פיסת בד כותנה רפוי הקשור בחגורה רחבה מתחת לחזה באופן שהדגיש את החמוקיים.
נשות רומא העמידות נהגו ללבוש מחוכים צמודים, ששובצו באבנים טובות באזור המפשעה וסביב הירכיים. המחוכים הללו נקראו "צסטוס" או "זונא" ולפי האגדה עוצבו על ידי ונוס אלת האהבה בכבודה ובעצמה. ה"צסטוס" וה"זונא" כיסו והסתירו את הגוף מבסיס החזה ועד לירכיים, ודווקא הכיסוי של האיברים המוצנעים נחשב לארוטי ומושך במיוחד לגברים: ברומא נפוץ הביטוי "להוריד את הזונא"- שכוונתו הייתה מימוש היחסים, ולעיתים גם הנישואין.
תקופת ימי הביניים באירופה התאפיינה בצווים חמורים האוסרים על נשים להבליט או להדגיש את מיניותן וגופן, ונאסר על נשים ללבוש פריטי הלבשה תחתונה ייעודיים לכיסוי החזה.
נשות ימי הביניים לבשו שמלות נוקשות , צמודות בגזרות ישרות וצווארון מורם, שהעניקו אפקט מקטין –מיני מייזר- לחזה.
הנוקשות הזו נשמרה באדיקות עד למאה ה-14 וה-15 תקופה בה אידיאל היופי נחשב לגוף נשי רך מודגש חמוקיים, חזה קטן וירכיים רחבות כפי שבא לידי ביטוי בשלל הציורים שנותרו מהתקופה.
ההעדפה לירכיים נשיות רחבות נקטעה באכזריות בשנת 1550 על ידי המלכה קתרין ממדיצ'י אשתו של מלך אנגליה הנרי השני: היא נחשבת לממציאת המחוך הראשון, ולה חבות נשים במשך מאות רבות בשנים את הסבל הבלתי יאומן והנזק לגופן שנגרם עקב השימוש במחוך.
המלכה קתרין תיעבה ירכיים רחבות, ונאבקה בהם באמצעות צו שהכריח את נשות החצר להצר היקפים, וללבוש את המחוך הראשון פרי עיצובה: "הקורסט".
הקורסט של קתרין ממדיצ'י עוצב באופן שיחנוק ויצמצם את המותניים להיקף בלתי אפשרי של 13 אינצ'ים בלבד, בו בזמן שהוא מצר את הירכיים ומרים את החזה.
מכאן החלו 350 שנים ארוכות בהן אולצו נשות אירופה לחיות חיי סבל במכלאת המחוך, שהגה ראשה הקודח של אישה בשר ודם כמותן.
עד לאחרונה, הוסכם על חוקרי ההיסטוריה שהמחוך הקדים במאות רבות של שנים את המצאת החזייה.
גילוי בחפירות שנערכו בארמון למברג באוסטריה בשנת 2012 חשף תגלית מפתיעה ומרגשת: במקום התגלה שריד של חזייה קדומה, המתוארכת לסביבות המאה ה-15.
החזיה עשויה בד כותנה בגזרת שני גביעים משולשים התפורים לשתי רצועות כתף ורצועת גב אופקית , בגזרה שמזכירה יותר מכל את דגמי החזיות המודרניות.
גילוי החזיה גרם לטלטלה וסערה גדולה, שכן היא הקדימה את זמנה במאות שנים, בהן נשים למודות סבל נכלאו בסדי המתכת והכותנה של המחוכים.
זרם הרנסאנס השפיע על כל תחומי החיים, והשפעתו ניכרת גם בדגמי המחוכים החדשים שעוצבו לנשות החברה והאצולה.
התגליות החדשות וחקר גוף האדם והאנטומיה תורגמו מיידית לדגמי מחוכי הנשים: גילוי המבנה האנטומי של הצלעות היווה את מקור ההשראה לתופעת מחוכים בעלי שדרת עצמות מתכת תפורות בתוכן, המעתיקים את מבנה הצלעות.
מחוכים אלו הרימו את החזה ומחצו אותו עד למצב שבו החזה כולו "נשפך" ממחשופי השמלות הנדיבים, כשרב החזה חשוף. אידיאל היופי של התקופה כלל טורסו ובטן שטוחים לגמרי וחזה מוגדל ומועצם המתפרץ ממחשוף השמלה.
התפתחות דרמטית חלה רק בתקופת המהפכה הצרפתית ושושלת נפוליאון: המהפכה הצרפתית שמטרתה היה להוקיע ולהרוס את כל סממני שלטון ארמון המלוכה הוקיעה והחרימה את לבישת המחוכים, שסימלו יותר מכל את נשות החצר.
בתקופה זו חוו נשות צרפת לראשונה שחרור וחופש מאימת המחוך, שהוחלף על ידי לוחמות המהפכה בשתי רצועות בד רכות שנקשרו מתחת לחזה בגזרה שמזכירה יותר מכל את גזרת חזיות הספורט של ימינו.
קל לתאר כיצד הבעיות הרפואיות הקשות שגרמו המחוכים החמירו את מצבן הבריאותי של נשים לאורך ההיסטוריה, ובעקבות זאת החלו לראשונה רופאים במאה ה-19 לדון בפומבי בבעיות הרפואיות שגרמו המחוכים: הקאות, סחרחורות, הפרעות אכילה, קוצר נשימה, בעיות עיכול, התעלפויות, ובעיות גניקולוגיות קשות.
אזהרות הרופאים זכו להתעלמות מוחלטת בקרב נשות התקופה, ששאפו יותר מכל להקצין ככל הניתן את ההתאמה שלהן לאידיאל היופי ומגמות האופנה.
אידיאל יופי זה כלל למרבה הזוועה העדפה גורפת למראה עור חיוור ואנמי שנגרם עקב המחנק שיצר המחוך, ובריאות נשית לקויה נתפשה כהוכחה לנשיות ענוגה ורכה.
בלית ברירה, ייעצו הרופאים לנשים הענוגות והחלושות מנוחה רבה מפעילות, מה שהחמיר עוד יותר את מצבן.
רק בשנת 1874 קבוצת נשים אמריקאיות שעסקה באדיקות בספורט הרכיבה על אופניים ובראשן הסופרת אליזבת סטיוארט פלפס – קראו בפומבי לנשים לשרוף את המחוכים, המגבילים את התנועה במהלך הפעילות הספורטיבית.
הקריאות שלהן נתקלו בהתעלמות מוחלטת בקרב הנשים שהושפעו מקמפיינים נרחבים שערכו יצרני המחוכים בהם הודגשו התכונות הארוטיות והחושניות במחוכים, היוצרים את הגזרה הנשית המושלמת.
קיים ויכוח היסטורי למי שמורות הזכויות על עיצוב החזייה הראשונה: משנת 1875 ואילך החלו להופיע בארה"ב , צרפת ובאנגליה פרוטו-טייפים ועיצובי דגמים שונים ומגוונים, לפריט ההלבשה התחתונה שזכה לכינוי "ברסייר" – חזייה.
בשנת 1875 הוציאו היצרנים האנגליים ג'ורג' פרוסט וג'ורג' פלפס דגם חזייה ללא עצמות ברזל שנקרא : יוניון אנדר פלאנל" – דגם מחוך קטן ללא שדרת מתכת,מבד רך ללא לולאות וללא רצועות קשירה. הדגם דמה במבנה שלו לחולצת גופייה רפויה שנלבשה מתחת לבגדים.
שנתיים לאחר מכן, המעצב האמריקאי הנרי לשר הוציא פטנט על דגם שנקרא "תחליף מחוך" שהעניק לחזה תמיכה ומראה סימטרי ומעוגל מתחת לבגדים.
ספרי ההיסטוריה נוטים להכתיר את התופרת האמריקאית אוליביה פלינט כממציאת החזייה: הדגם שלה שהושק בשנת 1876 נקרא " מותני פלינט" הותאם בעיצוב שלו בעיקר לנשים בעלות חזה גדול, ועם השקתו פורסמו במקביל היתרונות שלו בשמירה על בריאות והיגיינה נשית.
בצרפת בשנת 1893 קיבלה המעצבת הרמיין קאדל אישור פטנט על דגם חזייה שהוביל את המהפכה האמיתית בגזרת החזייה: זהו הדגם הראשון שחתך את גזרת המחוך המקורית לשניים תוך הענקת תמיכה לכל שד בנפרד בצירוף רצועות כתפיים.
החלק התחתון של החזייה עוצב בגזרת מחוך קורסט עוטף מותניים, שחובר לגביעי החזייה באמצעות רצועות הכתף.
בשנת 1905 החזיות שעיצבה הרמיין קלודיל נמכרו תחת השם " סוטין גורג' " – "תמיכה לגרון" בתרגום חופשי מצרפתית, והפכו להצלחה מיידית בקרב נשות צרפת.
הצלחת החזיות של קלודיל נבע מהעובדה שהיא הייתה המעצבת הראשונה ששילבה בעיצוב החזיות חומרים אלסטיים, שנצמדו ונמתחו על הגוף בנוחות, בהשוואה לקונסטרוקציות התמיכה מברזל שהיוו חלק עיקרי בעיצוב מחוכים.
קלודיל זכתה להצלחה מקצועית מסחררת, ונודעה בתור הסטייליסטית ומתאימת החזיות האישית של בנות המלוכה האירופאיות, והשחקניות והרקדניות הנודעות בתקופה.
בשנת 1907 הוזכר לראשונה בעיתון ווג האמריקאי הכינוי "חזייה" ( ברסייר באנגלית) כשם פריט ההלבשה התחתונה הייחודי החדש, ובשנת 1911 הביטוי הוכנס באופן רשמי למילון אוקספורד.
עיצובי השמלות החדשות כללו גזרות מהפכניות בעלות גב חשוף, מה שהוביל את התפתחות החזיות לשלב הבא: אשת החברה הניו-יורקית מארי פלפס רכשה שמלת ערב חשופת גב, שלא התאימה ללבוש בשילוב אוסף המחוכים המשוכלל שלה. יחד עם המשרתת שלה הן עיצבו ותפרו חזייה ייעודית משתי מטפחות, חוט ברזל וסרטי סאטן. כך באה לעולם חזיית הסטרפלס הראשונה: פלפס הייתה לכוכבת הגדולה של אותו הערב, ונשות החברה שהתרשמו עמוקות מהקונספט - החלו עוד באותו הערב לשכנע אותה לייצר ולמכור גם להן דגם חזייה כזה.
היא הוציאה פטנט על ההמצאה שלה בשנת 1914 , והחלה לייצר דגמי חזיות גב חשוף קלות משקל, רכות ונוחות ללבוש. לאחר שנקלעה לקשיים, מכרה את הפטנט לחברת הענק וורנר בראדרס שהתמחתה בייצור מחוכים.
עם פריצת מלחמת העולם הראשונה, הממשל האמריקאי יצא בקריאה לנשות ארה"ב לתרום למאמץ המלחמתי ולהפסיק את רכישת המחוכים: מנהל המלחמה חישב ומצא שבמחוכים המיוצרים בארה"ב מושקעים 28,000 טון מתכת הדרושים לייצור נשק בעת המלחמה.
יש הטוענים, שמלחמת העולם הראשונה היא שגרמה להחלפה של המחוכים בחזיות החדשות.
החזיות אומצו במהירות גם בזכות העובדה שעקב המלחמה נשים רבות נאלצו לצאת לעבודה ולתרום למאמץ המלחמתי, וחזייה היוותה את הפתרון המוצלח והנוח ללבוש תחתון מתחת לבגדים, לאישה עובדת.
אין ספק שאת המהפכה הגדולה ביותר בענף ייצור החזיות הובילו הזוג הניו יורקי וויליאם ואידה רוזנטל: הם אבחנו את הבעיה הבסיסית בחזיות החדשות: הן לא התאימו לכל אחת.
מציאת הפתרון לבעיית התאמת חזיות לשלל מידות החזה, הובילה אותם לפתוח את החברה שלהם "מיידן פורם" בשנת 1922. מגוון ההמצאות ועיצובי החזיות שלהן נוצרו במחשבה על התאמה ותמיכה מקסימאלית למידות חזה שונות. בין היתר הם קיבלו הכרת פטנט על המצאת חזיות הנקה, חזיות תמיכה מוגברת, וחזיות למידות חזה גדולות, והחברה פעילה כיצרנית חזיות מובילה עד היום.
בשנת 1932 חברת קאמפ אנד קומפוני הגתה את שיטת אפיון מידות החזיות, וסימנה אותם לפי גודל החזה באותיות ומספרים: האותיות a,b,c,d ציינו את גודל גביע החזייה, והמספר שהופיע לאחריו סימן את היקף החזה. להמצאה הזו נוספו קרסים ברצועת הגב שאפשרו התאמה טובה יותר על הגוף.
בשנות ה-30 ייצור חזיות הפך לענף תעשייתי מוצלח ומבוסס, ודגם החזייה הבולט בשנים אלו, הייתה חזיית השפיצים שעוצבה בגזרת גביעי חרוט.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה סומנה שוב ההלבשה התחתונה כמוטיב מסוכן המעיד על פריצות וחוסר מוסריות: גל פרסום ויחסי ציבור חסר תקדים הטיף בעד לבישת חזיות סולידיות- בניגוד למחוכים שהעידו על נהנתנות ופינוק. חברות מסחריות יידעו את העובדות שלהן, שהן חייבות ללבוש לעבודה חזייה צנועה בשם הטעם הטוב, התמיכה והצניעות שהיא משדרת.
שנות ה-60 הביאו איתן התעניינות מחודשת בסגנון, סטייל ועיצוב אופנה, וענף האופנה כולו זכה להתפתחות יצירתית חסרת תקדים. המצאת מכונת הכביסה והכנסתה לכל בית, הגבירו את הדרישה לבגדים איכותיים וקלים לאחזקה, ואפשרה את מהפכת הטקסטיל ואת המעבר מייצור דגמים מחויטים ומותאמים בעבודת יד- לייצור קולקציות ביגוד אופנתי בפס ייצור לשוק הרחב.
תנועת ילדי הפרחים והתנועה הפמיניסטית שקראו לשחרור נשים הניפו את החזייה כסמל המאבק שלהן, וקראו לנשים להשתחרר מהתלות ולהפסיק ללבוש חזיות. המאבק הזה השפיע גם על תעשיית האופנה, שהגיבה בעיצובי דגמי בגדים המותאמים ללבישה ללא חזייה, ויצרני החזיות לעומתם המציאו דגמי חזיות חדשות שכמעט ולא הורגשו על הגוף, ושניתן היה ללבוש אותם מתחת לבגדים בעלי המחשופים העמוקים והנדיבים החדשים.
במקביל הקהילה הרפואית הדגישה את היתרונות הבריאותיים של החזייה ואת החשיבות שלה בשמירה על יציבה נכונה ומניעת חזה מדולדל- ובשנת 1964 המציא לואיז פרייר מחברת קנדלה הקנדית את ה"וונדר -ברה": חזיית התמיכה האולטימטיבית שכללה 54 פריטי עיצוב ותכי תפירה שהרימה את החזה תוך יצירת אפקט פוש-אפ מחמיא.
כבר בשנה ה ראשונה בה הושקה הוונדר -ברה לשוק- היא צברה מכירות חסרות תקדים של 120 מיליוני דולרים בשנה.
משנות ה-70 ועד היום גדלה תעשיית ייצור החזיות לתעשייה חובקת עולם, המגלגלת ביליונים של דולרים בשנה.
בכל שנה מושקים אלפי דגמי חזיות חדשים, כשמוטיבציית העיצוב העומדת מאחוריהן היא עיצוב חזיות נוחות ובריאות ומעניקות לחזה תמיכה מקסימאלית תוך שימת דגש על יופי, סטיילינג והתאמה לטרנדים האופנתיים העכשוויים.
מבין סוגי החזיות החדשות שהושקו, אין ספק שדגם החזייה שהעניק את השחרור המלא והבריא הוא דגם חזיית הספורט.
חזיית הספורט הראשונה עוצבה ושווקה בשנת 1977 על ידי ליסה לינדל ופולי סמית, שחיפשו פיתרון לאי הנוחות שהן הרגישו במהלך ריצה.
חזיות ספורט פותחו במיוחד בכדי לפתור בעיות של אי נוחות לנשים במהלך פעילות ספורטיבית. מחקרים רבים שנערכו בשנות ה-70 הראו שמעל 50% מהנשים מתלוננות על כאבים וחוסר נוחות בגלל תנועת השד במהלך אימונים אירוביים, וריצה. במחקרים נמצא שאי הנוחות נובעת מכך שבמהלך פעילות ספורטיבית השד נע בשלושה מישורי תנועה: אופקי, אנכי ורוחבי, וגורם לכאבים, ולבעיות גב ויציבה.
דגם חזיית הספורט הנפוץ ביותר מעוצב בצורת גופייה, אולם קיימים דגמים רבים של חזיות אימונים המותאמים לענפי ספורט שונים, כשהעיקרון הבסיסי בעיצובן היא דחיסת השד אל החזה בכדי להפחית את תנועת הקפיצה.
כמו כן ניתן דגש רב לעיצוב הרצועות: כאשר אישה מבצעת פעילות ספורטיבית המחייבת את הרמת הידיים מסגרת החזייה הרגילה מפעילה לחץ ישיר על שרירי הטרפז בכתף, מה שגורם לכאבי צוואר וכתפיים שיכולים להחמיר עד לרמה של תחושת נימול באצבעות. ולכן בעיצוב חזיות ספורט מקפידים על מסגרת מרובעת המתאימה את עצמה למצב עמידה ומעניקה גמישות בכל תנועת מתיחה של הזרועות, ושרירי החזה.
כיום המגוון הגדול של דגמי החזיות הנמצא בשוק מאפשר לכל אישה שחרור מלא והתאמה אקסקלוסיבית לכל צורך, המאפשר לכל אחת מאיתנו להחזיק בארון מבחר חזיות ייעודיות שישמשו אותנו לכל סוג פעילות, המתאימות לכל גזרת בגד אופנתית, ולכל פעילות ספורטיבית, תוך הבטחת חוויית הנוחות המרבית.
חזיית אימונים
חזיית אימונים פותחה במיוחד בכדי לפתור בעיות של אי נוחות לנשים במהלך פעילות ספורטיבית.
מחקרים הראו שמעל 50% מהנשים מתלוננות על כאבים וחוסר נוחות בגלל תנועת השד במהלך אימונים אירוביים וריצה.
במחקרים נמצא שאי הנוחות נובעת מכך שבמהלך פעילות ספורטיבית השד נע בשלושה מישורי תנועה: אופקי, אנכי ורוחבי, וגורם לכאבים, ואף לבעיות גב ויציבה.
חזיית האימונים הראשונה עוצבה ושווקה בשנת 1977 על ידי ליסה לינדל ופולי סמית, שחיפשו פיתרון לאי הנוחות שהן הרגישו במהלך ריצה.
חזיית האימונים הנפוצה ביותר מעוצבת בצורת גופייה, אולם קיימים דגמים רבים של חזיות אימונים המותאמים לענפי ספורט שונים, כשהעיקרון הבסיסי בעיצובן היא דחיסת השד אל החזה בכדי להפחית את תנועת הקפיצה.
כמו כן, ניתן דגש רב לעיצוב הרצועות - כאשר אישה מבצעת פעילות ספורטיבית המחייבת את הרמת הידיים, מסגרת החזייה הרגילה מפעילה לחץ ישיר על שרירי הטרפז בכתף, מה שגורם לכאבי צוואר וכתפיים שיכולים להחמיר עד לרמה של תחושת נימול באצבעות.
לכן בעיצוב חזיות אימונים מקפידים על מסגרת מרובעת המתאימה את עצמה למצב עמידה ומעניקה גמישות בכל תנועת מתיחה של הזרועות, ושרירי החזה.
פעילות ספורטיבית בענפי ספורט שונים דורשת התאמה גם בחזיית האימונים: רכיבה על אופניים, הליכה ויוגה דורשים שליטה מתונה על שרירי החזה לעומת פעילות בעלת מאפיינים אירוביים כמו טניס, כדורגל וריצה הדורשים שליטה מקסימאלית בטווח התנועה, המושג בשימוש בבד נמתח המעניק תמיכה ומפחית את הגירוי הנוצר על העור עקב הפרשת הזיעה.
מחקר מתקדם משנת 2007 הוכיח כי חזיות אימונים בהן כל גביע (קאפ) מעוצב בנפרד יעילות יותר מחזיות דחיסה הלוחצות את השד קרוב לגוף.
למרות הלחץ על החזה והצלעות חזיות האימונים מעוצבות כך שהן אינן מפריעות לתהליך הנשימה.
טדי
טדי הוא פריט הלבשה תחתונה המשלב בין מחוך (קמיסול) לתחתונים (ניקרס) ולכן מכונה גם "קמיניקר".
גזרת הטדי דומה לבגד גוף, והיא מכסה את הטורסו בחתיכה אחת, אולם כפריט הלבשה תחתונה הינו סקסי במיוחד- הבד שקוף , נצמד לגוף ומדגיש חמוקיים, ולמעשה אינו מסתיר הרבה. לרוב, הטדי משולב בתחרה.
הטדי עוצב והושק בשנת 1910 ונחשב לפריט הלבוש המקובל בבתי בושת מתחת לשמלות הקצרות שהופיעו לראשונה בשלהי שנות ה-20.
באופן מפתיע הטדי פרץ את מחסום ההוללות של בתי הבושת הישר ללב הקונסנזוס במהלך מלחמת העולם השנייה: נשים שהחלו ללבוש מכנסיים, בחרו בטדי כפריט ההלבשה התחתונה המעוצב הנוח ביותר ללבישה מתחת לחליפות מכנסיים.
עם השנים הועם מעמדו של הטדי, אולם הוא זכה לפריחה מחודשת בשנות ה-80 עם עליית טרנד בגדי הגוף והכושר, בגל שפלש והשפיע על עיצוב פריטי הלבשה תחתונה.
כיום קיים בשוק מבחר גדול של סוגי טדי שונים:
הטדי המסורתי – משמש כפריט הלבשה תחתונה סקסי ומסעיר, שתפקידו לגלות יותר משהוא מכוון להסתיר.
טדי גב חשוף- הינה גזרת מחטב המיועדת ללבישה מתחת לשמלות בעלות גזרת גב חשוף, להענקת תמיכה מרבית לחזה.
מחטבי טדי- מופיעים בשלל גזרות וייעודן לחטב את אזור החזה, הישבן, והבטן.
טדי מחוך- הוא טדי אופנתי המשמש כמקביל לגופייה, מעל ההלבשה התחתונה, שהוביל את הטרנד האופנתי של עיצוב פריטי אופנה בהשראת עולם ההלבשה התחתונה- הנלבשים מעליהם.
כותונת טדי - טדי המשמש ככותונת לילה, ומעוצב מטקסטילים פשוטים, רכים ונוחים לשינה.
טנגה
טנגה הם סוג של תחתונים, שהיה נפוץ במשך דורות רבים בשבטים העתיקים ברחבי דרום אמריקה. מקור השם במילה "נטנגה" - שפירושה הוא איזור החלציים.
דגמי תחתוני טנגה נלבשו במקור על ידי גברים לעיתים כמלבושם היחידי בעיקר בחודשי קיץ חמים, והעיצוב המקורי ההיסטורי כלל רצועת בד המכסה את איזור החלציים והישבן ומחוברת לצידי המותן בשתי רצועות דקות, בקשירה.
הרעיון אומץ על ידי מעצבי הלבשה תחתונה אירופאים, שפיתחו את דגם תחתוני הטנגה- לגברים ולנשים, שבבסיסו שני משולשי בד המכסים את הישבן והמפשעה ומחוברים כמובן בשני חוטים דקיקים ואלסטיים במותניים התחתונות.
גזרת הטנגה אומצה גם כגזרת בגד ים ביקיני לנשים וגברים, כשבדגמי הגברים רצועות החיבור במותניים רחבות יותר ויכולות להגיע לרוחב של עד 5 ס"מ.
טרנסווסטיט
טרנסווסטיט הוא "קרוס דרסר" באנגלית- כינוי לאדם בעל צורך המוגדר על ידי הקהילה הרפואית כפטיש- ללבישת בגדי נשים.
רוב הטרנסווסטייטס הם גברים, אולם קיים מיעוט של נשים המאמצות לעצמן לבישת בגדי גברים, אך עליהן עקב אופנת היוניסקס- התופעה בולטת פחות.
חשוב להדגיש שלרוב אין שום קשר בין טרנסווסטיט לטרנס ג'נדר- כשהשני מעוניין להחליף את מינו לגמרי, בדרך כלל בניתוח שיעניק שינוי פיזי כולל.
רוב הטרנסווסטיט הם גברים הטרוסקסואלים המעדיפים נשים, ולבישת בגדי נשים מגרה אותם מינית. חלק נכבד מהתופעה כולל העדפה מיוחדת לפריטי הלבשה תחתונה נשית.
מסתבר שהתופעה ידועה לאורך ההיסטוריה ויש לה אפילו אזכור בתנ"ך בספר דברים, בו מוזכר איסור חמור על גברים ללבוש בגדי נשים.
הכינוי טרנסווסטיט כונן בשנת 1910 על ידי הפיסיקאי והסקסולוג הגרמני מגנוס הירשפלד, לתיאור קבוצת מטופלים שהגיעה אליו, וכללה גברים ונשים הטרוסקסואלים, ביסקסואליים, והומוסקסואליים- בניסיונו למצוא תיאור הומוגני לתופעה המשותפת לאנשים בעלי נטיות מיניות שונות זו מזו.
למרות שבתחילה הוא נטה לקשר את תופעת לבישת בגדי הנשים לרצון לשינוי מיני כולל- עם הזמן ובמסגרת המחקר שלו הוא הצליח להבדיל בין שתי התופעות, כשנוכח לדעת שהמקור לרצון ללבישת בגדי בני המין הנגדי קשור לעוררות מינית, ולא להדחקה.
בשנות ה-70 העליזות והמשוחררות מבחינה מינית מצאו עצמם הטרנסווסטייטס בעולם מתמודדים עם דעות קדומות הקושרות אותם באופן מובהק להומסקסואליזם, ובמאמץ להפריד את ההתייחסות אליהם הם החלו לדרוש לכנות אותם "קרוס דרסרס"- כשם הכינוי ה"פוליטקלי קורקט" – מהוגן מבחינה פוליטית.
הקהילה הרפואית שבתחילה ייחסה לתופעה סממנים של הפרעות נפשיות מזהה אותה כיום כתופעה האורכת תקופה של עד-6 חודשים רצוף לסירוגין במשך החיים, ורק אם התופעה נמשכת ברציפות במשך שנים רבות, נדרשת התייחסות פסיכיאטרית מקיפה.
תרבות הטרנסווסטיט אומצה בשנות ה-90 על ידי מובילי התרבות המערבית והתופעה החלה לככב במועדונים, בספרות וסרטי הקולנוע כשהבולט מבניהם הוא הסרט "פרסיליה מלכת המדבר".
יציבה ובית החזה
יציבה נכונה מאפשרת חסכון באנרגיה בזכות זרימת הדם היעילה, והנעת הגוף באופן המונע שחיקה בחוליות עמוד השדרה. יציבה נכונה תורמת גם לעלייה בריכוז , בערנות וברמת הביצועים של הגוף.
ביציבה נכונה בית החזה מורם באופן שהגב נשמר בקשת מותנית, השכמות מונחות במקומן הטבעי, ובית החזה פתוח, רחב ומתוח.
יציבה נכונה גם תורמת לעיכוב בתהליך הטבעי של נפילת החזה. רקמת השד היא למעשה רקמת שומן, וכאשר בית החזה כפוף והכתפיים שמוטות ונטויות לפנים- גם החזה יהיה נמוך ומדולדל. מכיוון שהשד הוא רקמת שומן לא ניתן לחזק אותו או לשנות את צורתו (מלבד בהתערבות כירורגית) אולם ניתן לחזק את שרירי הגב וחגורת הכתפיים באופן שיתרום ליציבה נכונה של בית החזה, למתיחתו ולזקיפתו.
ראשית יש להקפיד לא לשבת בכורסא עמוקה מידי בה הגוף שוקע באופן ששומט את הכתפיים ומקפל כלפי פנים את בית החזה. בהליכה או עמידה המצב הרצוי הוא מצב בו מורגשת התארכות של בית החזה והצוואר למעלה בזמן תנועה קדימה.
לחיזוק שרירי החזה מומלץ לעסוק בשחייה , הספורט היעיל ביותר לחיזוק שרירי הגב העליון והכתפיים, שגם משחרר לחץ מיותר הנאגר בשרירי הכתפיים והצוואר שעלול לגרום מלבד לנפילת החזה גם לכאבי ראש חמורים.
כותנה
כותנה נארגת מסיבים העוטפים את גרעין צמח הכותנה והיא נחשבת לסוג טקסטיל חזק ועמיד במיוחד בעל כושר גבוה לספיגת לחות ועקב כך נוחים במגע על העור מכיוון שהם מאפשרים לתאי העור לנשום דרך הסיבים.
ההתפתחויות בטכנולוגיית עיבוד וטוויית הכותנה מאפשרת ייצור כותנה בעלת תכונות משופרות: בעלת סיבים ארוכים וחזקים יותר, הניתנים לאריגת בדים דקים ועדינים מאוד מבלי לאבד מחוזקם.
חוזק הכותנה הוא תוצר ישיר של חוזק החוט וסיבי כותנה עדינים ורבים מעניקה לטוויה חיכוך פנים גדול ואחיד יותר ולכן יוצרת חוט כותנה חזק ועמיד.
מכיוון שהכותנה מאפשרת הרחקת לחות מהגוף בעיקר בתקופות בעלות טמפרטורות גבוהות, כותנה היא הבסיס המתאים והפופולארי ביותר הנמצא בשימוש בעיצוב פריטי הלבשה תחתונה.
הבחירה הפופולארית ביותר נוטה בדרך כלל לכיוון פריטי הלבשה תחתונה מכותנה מכיוון שהם נוחים במגע על הגוף, מעניקים תמיכה מושלמת ונוחות גבוהה לכביסה ושימוש חוזר יומיומי לאורך זמן, ובעיקר עקב העובדה שכותנה הוא בד נושם המעניק זרימת אוויר טבעית, ומונע הצטברות לחות וגירויים הגורמים לפריחה.
מומלץ לבחור פריטי הלבשה תחתונה, תחתונים או חזיות מ-95% כותנה טבעית בשילוב 5% לייקרה שיעניקו בנוסף לנוחות גם תמיכה מושלמת.
כותנה אורגנית
כותנה אורגנית משמשת כחומר גלם ייעודי לפריטי הלבשה תחתונה המיועדים לבוגרים ותינוקות בעלי עור רגיש במיוחד: תינוקות ומבוגרים המאופיינים בעור דק ועדין ורגישות גבוהה עד למצב אלרגני בחשיפה לכימיקאלים ורעלנים.
לאורך שרשרת תהליך הייצור של כותנה אורגנית נמנעים משימוש בכימיקלים ורעלנים.
כותנה אורגנית מגודלת ללא ריסוסים מאסיביים בחומרי הדברה נגד מזיקים האופייניים בשימוש בגידול כותנה רגילה, וכמו כן נמנעים משימוש בכימיקלים בתהליך עיבוד הכותנה לטקסטיל.
תהליך העיבוד האורגני יוצר טקסטיל כותנה רך ועדין במיוחד במגע על הגוף.
על פי נתוני איגוד הבריאות העולמי, מעל ל-3 מיליון מתושבי העולם הם בעלי עור רגיש ואלרגני המחייב אותם לצרוך טקסטילים מסיבים אורגניים בלבד.
כמו כן, שימוש בהלבשה תחתונה אורגנית לתינוקות מבטיח הפחתה בחשיפה של עור התינוק העדין לרעלנים וכימיקאלים הנמצאים בשפע באריגי טקסטיל קונבנציונאליים.
כתפיות
בצרפת, בשנת 1893 קיבלה המעצבת הרמיין קאדל אישור פטנט על דגם חזייה שהוביל את המהפכה האמיתית בגזרת החזייה: זהו הדגם הראשון שחתך את גזרת המחוך המקורית לשניים תוךהענקת תמיכה לכל שד בנפרד בצירוף רצועות כתפיים.
החלק התחתון של החזייה עוצב בגזרת מחוך קורסט עוטף מותניים, שחובר לגביעי החזייה באמצעות רצועות הכתף.
הדגמים הללו יצרו מהפכה בתפיסת ההלבשה התחתונה לנשים ונשים רבות החלו לפתח גזרות של חזיות שהן תפרו לעצמן בעבודת יד ביתית.
בעת התאמת חזייה קיימת חשיבות מכרעת להתאמת אורך הכתפיות למידות החזה והגוף: החזה אמור לשבת בגביע החזייה באופן שהוא אינו דחוס, חתוך או מחולק לגושים, מורם נתמך ונזקף על ידי הכתפיות בזמן שרצועת רוחב החזייה מתוחה על הגב, ואינה מטפסת לכיוון הצוואר.
ככל שהחזה גדול יותר יש לבחור בכתפיות רחבות יותר על מנת להעניק לחזה תמיכה מלאה.
בכדי לבדוק האם הכתפיות מתאימות לך בעת מדידת חזייה חדשה יש להרים את הידיים מתוחות מעל לראש ולוודא שהכתפיות ורצועת הגב נשארים צמודים במקומם, שהכתפיות אינן נשמטות מהכתפיים, ושרצועת הרוחב אינה עולה ויורדת המעלה הגב.
אם כתפיות משאירות סימנים אדומים על העור סימן שמידת החזייה קטנה מידי.
כתפיות הנשמטות מהכתפיים למרות שהן במצב של מקסימום מתיחה וחיזוק סימן שמידת החזייה גדולה מידי.
במידה ואת רגישה לתחושת הגירוי של כתפיות החזייה על הכתפיים ניתן לבחור בחזיות בעלות כתפיות מרופדות, המעניקות תמיכה מלאה ומעלימות את תחושת הלחץ והגירוי.
כתפיים שמוטות
ליקוי יציבה, חולשת שרירי זוקפי הגב וחזה גדול מאוד - כל אלו עלולים לגרום לתופעת הכתפיים השמוטות, קימור בעמוד השדרה וכתוצאה מכך לכאבי גב.
לעיתים תופעת הכתפיים השמוטות מתחילה בגיל צעיר מאוד אצל בנות שמנסות להסתיר את גדילת החזה והיותו גדול יחסית מהממוצע לגילן ועקב כך מפתחות יציבה לא נכונה שעלולה להביא להופעת סימפטומים וכאבים שונים.
טיפול בתופעה כולל חיזוק של שרירי הגב ואימונים לחזרה ליציבה נכונה שבהשפעתם בית החזה מזדקף. אולם חשוב להבין שגם תרגילי חיזוק ויציבה אינם משנים את מבנה השד שכן השד עצמו בנוי מרקמה שומנית ולא מרקמת שריר.
שינוי היציבה מעניק מראה אסטטי זקוף ובריא לגוף בכללותו, ומונע בעיות גב ועיוות בעמוד השדרה.
לעיתים בעיית הכתפיים השמוטות נובעת מהעובדה שהחזייה אינה מתאימה לחזה, ועקב כך מתעוותת היציבה: מחקרים הראו שכ-70% מהנשים שהתלוננו על כאבי גב טענו שגודל השד שלהם הוא המשפיע והגורם לכאבים: כאבי גב, קשיי נשימה, שפשופים, כאבי חזה, יציבות לקויה וכאבים בשד עצמו.
לכן החשיבות שבהתאמת חזייה למבנה הגוף היא מכרעת: חזייה שאינה גדולה מידי או קטנה מידי תמנע גב כפוף וכתפיים שמוטות, ותעניק את התמיכה הנכונה לחזה.
ללא תמיכה נאותה בית החזה אינו יכול להחזיק את משקל השד שיכול להגיע ל-2 ק"ג והקימור בעמוד השדרה גורם לנטייה לפנים, לכתפיים שמוטות ולכאבים.
במקרים בהם חזייה מתאימה אינה פותרת את בעיית הכאבים לבעלות חזה גדול הפתרון הוא ניתוח להקטנת החזה.
יתרונות התאמת חזייה במידה הנכונה היא השמירה על יציבה נכונה: התמיכה שומרת את השכמות במקומן ועקב כך מונעת כאבי גב, ותמיכה ומשיכת החזה למעלה מונע שפשפות, זיהומים וגירויים בעור שמתחת לחזה.
לבוש אינטימי
לבוש אינטימי הוא הכינוי הכולל לכל קבוצת המלבושים המספקים הגנה על האזורים האינטימיים בגוף, הנלבשים כשכבת יסוד יומיומית וצמודה לעור מתחת לבגדים.
הפריטים שומרים על הבגדים מפני הפרשות הגוף, סופגים זיעה, ומעניקים הגנה ותמיכה לעור הגוף הרגיש.
המלבושים האינטימיים עוצבו לראשונה בחברות קדומות בהן הם נחשבו לקו הצניעות האחרון לפני חשיפה בעירום מלא לעיניים זרות ולכן הם מכונים אינטימיים, כשייעודם המקורי הוא לעיני המשתמש בלבד.
פריטי הלבוש האינטימי מתחלקים לשתי קבוצות: פריטים להגנת חלק הגוף העליון - החזה, ופריטים להגנת איזור המבושים.
בזמנים קדומים פריטי הלבוש האינטימי עוצבו כבגדים ארוכים ומסורבלים כגון תחתוניות ארוכות, מחוכים ומכנסיים ובמהלך השנים ועם התפתחות טכנולוגיית הטקסטיל הפכו פריטי הלבוש האינטימי לקטנים והדוקים יותר, כשבעיצובם מושקעת תשומת לב מרבית לנוחיות, גמישות, ולאי הנראות שלהם מבעד לבגדים.
לבוש אינטימי להגנת החזה כולל חזיות, גוזיות וגופיות, ופריטים להגנת המבושים והחלציים מכונים תחתונים ומגיעים במבחר גדול מאוד ונקראים בשמות לפי סוג הגזרה ומחולקים לגזרות ייעודיות לנשים ולגברים. לנשים - תחתוני ביקיני, חוטיני, ברזילאיים, מכנסונים ושלל סוגי הגרביונים, בעוד שגזרות הגברים כוללות בין היתר תחתוני ספורט, טנגה, גטקס ובוקסר.
שמות סוגי פריטי ההלבשה האינטימית נגזרים מהאורך ואופן גזרת הכיסוי על הגוף.
בנוסף, במשפחת פריטי הלבוש האינטימי נכללים גם פריטי לבוש לשינה.
לייקרה
לייקרה הוא סוג בד בעל תכונות של גמישות ומתיחות גבוהה הידוע גם בשם ספנדקס, ומורכב מסיבי כותנה ומשי בשילוב עם סיבים סינטטיים.
הלייקרה הומצאה בשנת 1959 על ידי הכימאים סנדוויקסט ושיברס ווירג'יניה ארה"ב, שחיפשו תחליף הולם לעצמות הברזל והגומי ששימשו בסיס למחוכים.
בתהליך ייצור בד הלייקרה הופכים תרכובת מורכבת של מונומרים למולקולות פולימרים גדולים יותר, שמהן ניתן לשלוף ולטוות את הסיבים הסינטטיים.
לבד הלייקרה יתרונות רבים: הוא בד דק וחזק מאוד, שמאפשר לעור מתחתיו לנשום, ועקב כך הוא נחשב עמיד במיוחד נגד חיידקים ובקטריה העלולים להתפתח במצב של צבירת זיעה ולחות על עור הגוף ולכן הוא נמצא בשימוש רחב בעיצוב בגדי ספורט.
בגלל היותו עמיד גם לכימיקלים כמו כלור הוא מתאים במיוחד לשימוש בעיצוב בגדי ים.
אולם אין ספק שהתרומה הגדולה ביותר בהמצאת הלייקרה הייתה השפעתה הגדולה על עיצוב פריטי הלבשה תחתונה ובעיקר חזיות, שתכונות הסיבים המתיחים והגמישות הגבוהה אפשרו פתרון נוח יעיל ובריא לתמיכת החזה, תוך שחרור סופי מהצורך להשתמש במחוך.
ההצלחה של הלייקרה חובקת את כל ענף ההלבשה וסיבי הלייקרה משמשים כיום גם לעיצוב פריטי לבוש רבים ומגוונים: חגורות בטן, בגדי ספורט לכל מגוון הענפים השונים, בגדי ריקוד וחליפות צלילה לצד פריטי אופנה יוקרתיים ואפילו בגדי ערב המסווגים כ"הוט קוטור".
ללא תפרים
קיימים יתרונות רבים ללבישת פריטי הלבשה תחתונה ללא תפרים.
למרות שעל פניו תפרים בפריטי הלבשה תחתונה הם קטנים ואינם נראים הם עלולים להתגלות כמטרד גדול, בעיקר כשהם נלבשים בשילוב עם פריטים אופנתיים מסוימים, מהמלתחה האישית.
פריטי הלבשה תחתונה בטכנולוגיה ללא תפרים נועדה לפתור את בעיית הבולטות של פריטי הלבשה תחתונה מתחת לבגדים: פרטי הלבשה תחתונה ללא תפרים מעניקים מתחת לבגדים אשליה של צללית אסופה וחלקה.
הלבשה תחתונה ללא תפרים נתפרת בטכנולוגיות מתקדמות בדרך כלל מסוגי טקסטיל בטכנולוגיית מיקרו-פייבר, ובדרך כלל עשויים מכותנה עקב היותה טקסטיל רך ונושם כשהיא צמודה לגוף.
מכיוון שהכותנה בדרך כלל דורשת שוליים אלסטיים רחבים שבולטים מתחת לבגדים בצורה שאינה מחמיאה, פריטי הלבשה תחתונה ללא תפרים מעוצבים ונתפרים בטכנולוגיות מתקדמות מסוגי מיקרו-פייבר אלסטיים הנטווים לתוך כותנה 95%, ויוצרים שילוב חדשני המעניק גמישות, והצמדות לגוף, כעור שני.
חזיות ללא תפרים נעימות למגע על הגוף, ושימושיות ללבישה מתחת לשלל פריטי אופנה מעוצבים ובעיקר מומלץ לרכוש חזיות הנקה ללא תפרים שכן זוהי התקופה בה העור בפטמות מגורה ורגיש במיוחד, ותפרים עלולים להחריף את הבעיה.
תחתונים ללא תפרים מתאימים ללבישה מתחת לבגדים צמודים שמהם רוצים להעלים את קו התחתונים כמו שמלות ומכנסיים צמודים.
אחד הפתרונות הוא ללבוש תחתוני חוטיני, אולם למי שמוצאת שגזרת החוטיני אינה נוחה תחתונים ללא תפרים יהוו את הפתרון הנוח.
בכל מקרה, גם במידה ובוחרים בתחתונים ללא תפרים חשוב להתאים את הגודל שכן תחתונים במידה גדולה או קטנה מדי יבלטו מתחת לבגדים צמודים בכל מקרה, ויצרו בליטה שאינה מחמיאה.
מבחינת בחירה בצבעי הלבשה תחתונה, לבגדים צמודים ובהירים מאוד עד לצבע לבן לגמרי מומלץ לבחור בתחתונים וחזיות בצבע עור, שאינו בולט גם מתחת לבגדים לבנים.
הרבה נשים מופתעות לגלות שדווקא תחתונים וחזייה לבנים בולטים מאוד מתחת למכנסיים או טופ לבן.
אחד היתרונות בתחתונים וחזיות ללא תפרים היא שהם יוצרים אשליה של צללית צמודה והדוקה יותר ולכן אם אין לכן צורך במחטב, תחתונים ללא תפרים יעשו את העבודה ויעניקו לגוף צללית מחמיאה וחלקה.
לנז'ריי
לנז'רי בצרפתית היא מילת התיאור לפריטי הלבשה תחתונה אולם במשך ההיסטוריה הפכה המילה לכינוי לפריטי הלבשה תחתונה אופנתיים המעוצבים למטרות פיתוי והעצמת הארוטיקה והמשיכה המינית.
השימוש בכינוי לנז'ריי החל רק בשנת 1850 אולם ההתייחסות הארוטית לפריטי הלבשה תחתונה החלה כבר משחר ההיסטוריה.
העדויות העתיקות ביותר מתוארכות למצריים העתיקה בשנת 3000 לפנה"ס: ביגוד באותה תקופה סימל את ההבדל במעמדות, ובזמן שמשפחת המלוכה לבשה בגדים רבים, השפחות שרבות מהן נאלצו כנראה לספק את היצרים המיניים של תושבי הארמון הסתובבו כשהן ערומות למעט לבוש תחתון בעל דמיון מפתיע לגזרת תחתוני חוטיני.
ביוון וברומא נהגו הנשים ללבוש פריטי הלבשה תחתונה שונים, כשהבולטים ביניהם הן ה"זונא" וה"צסטוס" כשהתערטלות מהם מאוזכרת כמסמלת את מימוש היצרים והתשוקות.
בימי הביניים כשהכנסייה הקתולית שלטה באירופה נאסר על נשים להחצין את המיניות שלהן, והן נעטפו בשכבות בגדים נוקשות בגזרות חמורות סבר, וכיסוי חזה שנקרא "קוטה" שתפקידו העיקרי היה להשטיח את החזה ולמחוק כל זכר ממנו.
רק בתחילת המאה ה-16 כשצו האופנה הפך מתירני יותר, הופיעו שמלות ארוכות בעלות מחשופים עמוקים, שמתחתיהן נלבש פריט הלבשה תחתונה חדש – המחוך, שתפקידו העיקרי היה להרים ולדחוף את החזה לכיוון המחשוף, תוך שמירה ויצירת סילואטה של שעון חול.
המהפכה הצרפתית התאפיינה בתיעוב וסיקול כל פריטי ההלבשה התחתונה שנחשבו כמאפיין בולט למשפחת המלוכה המושחתת, אולם בתקופה הויקטוריאנית המחוכים חזרו בגדול, כשמעליהן נלבשו עוד ועוד שכבות שהפכו את מלאכת הקילוף מהן לארוטית במיוחד.
רק בסוף המאה ה-19 החל השחרור הגדול מהמחוכים והמעבר ההדרגתי לפריטי הלבשה תחתונה ארוטיים וקלילים יותר.
פריטי הלבשה תחתונה נתפשו בעיקר כשומרי היגיינה אישית, ופריטי הלנז'רי תפסו מקום מכובד בתעשיית הפורנו הארוטית, ובעיקר בבתי בושת.
בתחילת המאה העשרים הפכו פריטי ההלבשה התחתונה לקטנים יותר ומותאמים לגוף, ועם פריחת תעשיית הקולנוע החל תהליך הגלוריפיקציה של פריטי ההלבשה התחתונה כסמל מייצג לתשוקה, נשיות, וארוטיות.
ההתפתחות הטכנולוגית בעיבוד טקסטיל אפשר מגוון רחב מאוד של סיבים ובדים שבעיצובי פריטי הלבשה תחתונה חדשים אפשרו גזרות מחמיאות וצמודות לגוף לשוק הרחב, ולא רק לכוכבות על מסך הקולנוע.
שוק הלנז'רי העולמי מגלגל כ-40 ביליון דולרים בשנה, כשהדגש העיקרי ניתן למגוון רחב של גזרות חזיות, תחתונים ובגדי לילה אופנתיים מתוך כוונה להנגיש לכל אישה את היותה נחשקת, מינית ובשלה.
מבנה השד הנשי
השד הוא רקמה שומנית הנמצאת מעל עצם החזה, ושרירי בית החזה. ככל שעצם בית החזה רחבה יותר, כך גם גדל הרווח בין השדיים עצמם. מכיוון שהשד הוא רקמה שומנית מבנהו נקבע לפי גנטיקה ולא ניתן לחזקו מכיוון שהוא אינו בנוי מסיבי שריר אולם ניתן לחזק את שרירי הגב וחגורת הכתפיים באופן שיתרום ליציבה נכונה של בית החזה, למתיחתו ולזקיפתו.
ביציבה נכונה בית החזה מורם באופן שהגב נשמר בקשת מותנית, השכמות מונחות במקומן הטבעי, ובית החזה פתוח, רחב ומתוח. יציבה נכונה גם תורמת לעיכוב בתהליך הטבעי של נפילת החזה. מכיוון שרקמת השד היא רקמת שומן, כאשר בית החזה כפוף והכתפיים שמוטות ונטויות לפנים גם החזה יהיה נמוך ומדולדל.
רקמת השומן של השד מורכבת משומן, צינוריות ובלוטות חלב. בזמן היריון מתמלא השד בחלב, המתנקז לצינוריות המובילות לפטמה לפעולת ההנקה. איזור הפטמה רגיש במיוחד ובגירוי ושינוי מקור לחום הפטמה מזדקרת.
מחקרים הראו שמעל 50% מהנשים מתלוננות על כאבים וחוסר נוחות בגלל תנועת השד במהלך אימונים אירוביים וריצה. במחקרים נמצא שאי הנוחות נובעת מכך שבמהלך פעילות ספורטיבית השד נע בשלושה מישורי תנועה: אופקי, אנכי ורוחבי, וגורם לכאבים, ואף לבעיות גב ויציבה.
קיימים דגמים רבים של חזיות שעוצבו במטרה לפתור בעיה זו, כשהעיקרון הבסיסי בעיצובן היא דחיסת השד אל החזה בכדי להפחית את תנועת הקפיצה. כמו כן ניתן דגש רב לעיצוב הרצועות: כאשר אישה מבצעת פעילות ספורטיבית המחייבת את הרמת הידיים, מסגרת החזייה הרגילה מפעילה לחץ ישיר על שרירי הטרפז בכתף, מה שגורם לכאבי צוואר וכתפיים שיכולים להחמיר עד לרמה של תחושת נימול באצבעות. ולכן מומלץ להשתמש בחזיות ספורט בהן העיצוב מבוסס על מסגרת מרובעת המתאימה את עצמה למצב עמידה ומעניקה גמישות בכל תנועת מתיחה של הזרועות, ושרירי החזה.
יש לשים דגש על התאמת חזייה במידה הנכונה בכדי לשמור על יציבה נכונה: התמיכה של חזייה מתאימה שומרת את השכמות במקומן ועקב כך מונעת כאבי גב, תומכת ומושכת את החזה למעלה ומונעת שפשפות , זיהומים וגירויים בעור שמתחת לחזה.
מחוך
המחוך הראשון מתועד בתרבות המינואית ביוון בשנת 2500 לפנה"ס בה סגדו לאלת הנחש, והנשים נהגו ללבוש לכבודה את מה שהוא כנראה הבסיס למחוך הראשון בהיסטוריה: טוניקה צמודה לגוף המדגישה את מבנה שעון החול, בעלת מפתח v עמוק, החושף את החזה לחלוטין, ודוחס אותו לפנים. אפקט הדחיסה וההרמה של החזה התקבל בזכות גזרת מפתח צמודה לצלעות, מתחת לחזה.
מכאן התפתח עיצוב המחוך לאורך ההיסטוריה: במאה הרביעית לפנה"ס נשות רומא העמידות נהגו ללבוש מחוכים צמודים, ששובצו באבנים טובות באזור המפשעה וסביב הירכיים. המחוכים הללו נקראו "צסטוס" או "זונה" ולפי האגדה עוצבו על ידי ונוס אלת האהבה בכבודה ובעצמה. ה"צסטוס" וה"זונה" כיסו והסתירו את הגוף מבסיס החזה ועד לירכיים, ודווקא הכיסוי של האיברים המוצנעים נחשב לארוטי ומושך במיוחד לגברים: ברומא נפוץ הביטוי "להוריד את הזונה", שכוונתו הייתה מימוש היחסים, ולעיתים גם הנישואין. ה"זונה" למעשה ייצגה את הפטיש הארוטי הראשון, המתועד בספרי ההיסטוריה.
לעומת התרבות הרומאית נוטפת התאווה, בתקופת שושלת מינג בסין במאה ה-12 לספירה נהגו נשות האצולה הסינית ללבוש את ה"דודו"- מחוך הכולל גביעים ורצועות קשורים יחדיו, שנבלע תחת הקפלים המרובים של הלבוש הסיני המסורתי.
אולם למעשה המלכה קתרין ממדיצ'י אשתו של מלך אנגליה הנרי השני נחשבת לממציאת המחוך הראשון בשנת 1550, ולה חבות נשים במשך מאות רבות בשנים את הסבל הבלתי יאומן והנזק לגופן שנגרם עקב השימוש במחוך. המלכה קתרין תיעבה ירכיים רחבות, ונאבקה בהם באמצעות צו שהכריח את נשות החצר להצר היקפים, וללבוש את המחוך הראשון פרי עיצובה: "הקורסט".
הקורסט של קתרין ממדיצ'י עוצב באופן שיחנוק ויצמצם את המותניים להיקף בלתי אפשרי של 13 אינצ'ים בלבד, בו בזמן שהוא מצר את הירכיים ומרים את החזה. מכאן החלו 350 שנים ארוכות בהן אולצו נשות אירופה לחיות חיי סבל במכלאת המחוך, שהגה ראשה הקודח של אישה בשר ודם כמותן.
הסיבוכים הבריאותיים והסבל הרב שנגרם לנשים במשך שנים של שימוש במחוכים זכו שנים ארוכות להתעלמות מוחלטת בקרב מומחי הרפואה בתקופה, שנטו לקשור את תופעות הלוואי הקשות של התעלפויות, קוצר נשימה, הפרעות אכילה ועיכול לאופיין ההפכפך של נשים. הנשים מצידן דגלו תמיד בשמירה על האופנתיות המתבקשת לתקופה, לא קלטו לאשורן את מימדי הזוועה והנזק שגרמו המחוכים לגופן.
נשים ממעמד העם הפשוט בתקופה זו, שידן כמובן לא הייתה משגת לרכוש מחוכים לבשו מתחת לבגדים רצועות כותנה פשוטות שנקשרו מסביב לחזה והעניקו לו תמיכה ונוחות בהישרדות ועבודות הכפיים הקשות שהיו מנת חלקן בחיי היום יום.
תנועת הרנסאנס "הלידה מחדש" שכבשה את אירופה מאמצע המאה ה15, סימנה את עלייתה המחודשת של שכבת האצולה שהחזירה את כוחה מעל לדת ולכנסייה, והובילה קידמה והתפתחות מאסיבית בתחומי המדע, הרפואה האמנות והאדריכלות.
זרם הרנסאנס השפיע על כל תחומי החיים, והשפעתו ניכרת גם בדגמי המחוכים החדשים שעוצבו לנשות החברה והאצולה.
התגליות החדשות וחקר גוף האדם והאנטומיה תורגמו מיידית לדגמי מחוכי הנשים: גילוי המבנה האנטומי של הצלעות היווה את מקור ההשראה לתופעת מחוכים בעלי שדרת עצמות מתכת תפורות בתוכן, המעתיקים את מבנה הצלעות.
מחוכים אלו הרימו את החזה ומחצו אותו עד למצב שבו החזה כולו "נשפך" ממחשופי השמלות הנדיבים, כשרב החזה חשוף. אידיאל היופי של התקופה כלל טורסו ובטן שטוחים לגמרי וחזה מוגדל ומועצם המתפרץ ממחשוף השמלה.
התפתחות דרמטית חלה רק בתקופת המהפכה הצרפתית ושושלת נפוליאון: המהפכה הצרפתית שמטרתה היה להוקיע ולהרוס את כל סממני שלטון ארמון המלוכה הוקיעה והחרימה את לבישת המחוכים, שסימלו יותר מכל את נשות החצר והאצולה המושחתת.
בתקופה זו חוו נשות צרפת לראשונה שחרור וחופש מאימת המחוך, שהוחלף על ידי לוחמות המהפכה בשתי רצועות בד רכות שנקשרו מתחת לחזה בגזרה שמזכירה יותר מכל את גזרת חזיות הספורט של ימינו.
בתקופה הויקטוריאנית עוצבו בגדי נשים באופן שהעניק אפקט מודגש למותן ולחזה במראה שנבנה שכבות על גבי שכבות, והחלה תקופה בה נשים נאלצו לסחוב משקל רב על גבן: צמוד לגופן לבשו שכבת "שמיז" דקיקה- מחוך חולצה מבד כותנה דקיק אליהן נלוו מכנסי תחתוניות באורך 7/8. מעליהן נרכס מחוך שהוצמד בלולאות ושרוכי מתיחה, ומעליהן נלבשה שכבת כיסוי למחוך. על כל השכבות הללו נוספה קונסטרוקציית מתכת בצורת קרינולינה, שמעליה נלבשה השמלה.
קל לתאר כיצד הבעיות הרפואיות הקשות שגרמו המחוכים החמירו עוד יותר תחת כובד המשקל של שלל התוספות הללו, ובעקבות זאת החלו לראשונה רופאים במאה ה-19 לדון בפומבי בבעיות הרפואיות שגרמו המחוכים: הקאות, סחרחורות, הפרעות אכילה, קוצר נשימה, בעיות עיכול, התעלפויות, ובעיות גניקולוגיות קשות.
קיים ויכוח היסטורי למי שמורות הזכויות על עיצוב החזייה הראשונה: משנת 1875 ואילך החלו להופיע בארה"ב , צרפת ובאנגליה פרוטו-טייפים ועיצובי דגמים שונים ומגוונים, לפריט ההלבשה התחתונה שזכה לכינוי "ברסייר" – חזייה.
בשנת 1875 הוציאו היצרנים האנגליים ג'ורג' פרוסט וג'ורג' פלפס דגם חזייה ללא עצמות ברזל שנקרא: יוניון אנדר פלאנל" – דגם מחוך קטן ללא שדרת מתכת, מבד רך ללא לולאות וללא רצועות קשירה. הדגם דמה במבנה שלו לחולצת גופייה רפויה שנלבשה מתחת לבגדים.
שנתיים לאחר מכן, המעצב האמריקאי הנרי לשר הוציא פטנט על דגם שנקרא "תחליף מחוך" שהעניק לחזה תמיכה ומראה סימטרי ומעוגל מתחת לבגדים.
את התבססות החזייה ליוותה מודעות גדלה והולכת ליתרונות הבריאותיים של הדגמים החדשים, ששחררו את נשות העולם כמעט לגמרי מסדי המתכת שהן נאלצו לעטות על גופן במשך מאות שנים של סבל.
מחטב
מחטב הוא פריט הלבשה תחתונה שמטרתו לעצב את הגוף ולהעניק לו צללית עגולה וחלקה, באופן שיכול להצר היקפים עד לשתי מידות פחות.
הקסם שבשימוש במחטב, מצריך בחירת סוג מחטב שיתאים לגוף ויתמקד באזור הספציפי אותו רוצים להחליק ולהצר.
מחטב מתאים יאסוף אזורים בעייתיים שבהם העור נפול באופן מחמיא יותר מתחת לבגדים.
מחטב יעיל מעוצב מטקסטיל ארוג ללא תפרים, מבד גמיש, מתיח ונעים למגע על העור שבנוסף סופג לחות וזיעה, ובעל תכונות אנטי אלרגניות.
החשיבות של מחטב גוף ללא תפרים בולטים היא בעובדה שהוא משטח את הגוף ומעניק מראה מקומר, אסוף וחלק מתחת לכל בגד, וזוהי הסיבה שרב הסטייליסטים ומעצבי האופנה משתמשים באופן קבוע במחטבים, על מסלולי תצוגות האופנה המובילות בעולם.
ישנם שני סוגים בסיסיים למחטבים: מחטבים הנלבשים מעל לתחתונים, ומחטבים המשמשים גם כתחתונים.
הסוג הראשון, שנלבש מעל לתחתונים מצריך הקפדה גם בבחירת התחתונים המתאימים: התחתונים המומלצים הם תחתונים ללא תפרים, עשויים מבד לייקרה: תחתונים אלו מיוצרים בדרך כלל בחיתוך לייזר, ובכך נמנעים החיתוכים המבליטים עודפי שומן באזורים רגישים.
רצוי לבחור תחתונים בגזרה גבוהה כדי שיאספו את הגוף גם באזור האגן והבטן התחתונה. מומלץ לבחור במחטב המשמש גם כתחתונים, ללא עודפי בד שיבלטו מתחת לבגדים, ויוסיפו לסילואט מראה נפוח יותר.
בבחירת מחטב, יש להעדיף ולמדוד כל מחטב במידה אחת קטנה יותר: אם בדרך כלל נהוג ללבוש מידה large מומלץ לבחור במחטב במידה מדיוםM .
במידה והמחטב במידה הקטנה ביותר לוחץ מאוד, יש להעדיף מידה אחת גדולה יותר.
חשוב שהמחטב לא יהיה מבד עבה מידי: לבישת מחטב מבד עבה מעניקה תחושת סרבול ולחץ, שבסופו של דבר מתבטאת ביציבה ותנועה מאולצת, ולא נוחה.
כיום ניתן למצוא מחטבים במגוון עצום של גזרות וטקסטילים וניתן להתאים מחטבים לכל מטרה, בשילוב עם כל סוג בגד.
בבחירת מחטב חשוב שלא לדלג על שלב המדידה: בזמן המדידה חשוב לוודא שהמחטב אינו מתגלגל על עצמו באזור המותניים ובקצוות שלו באזור הרגליים או הישבן.
גלילה וקיפול על עצמו יראו מתחת לבגדים, וחשוב לבחור במחטב שמונח על הגוף באופן חלק שאינו בולט או נראה מבעד לבגדים.
קיימים בשוק סוגים שונים של מחטבים המשטיחים אזורים שונים בגוף:
להשטחת בטן תחתונה: מחטב בגזרת תחתונים - מתאים ללבישה מתחת לכל בגד בכדי להשטיח את הבטן התחתונה. המחטב חייב לשבת על הגוף בנוחות, ולא להיות צמוד מדי בכדי שלא יבליט וידחוף שומן וקפלי עור בולטים באזור הישבן והמותניים.
להשטחת הבטן, הגב והמותניים: מחטב בגזרה גבוהה - גזרת תחתונים גבוהה מתאימה להצרת שומן מהישבן ועד לגובה החזה, כולל החלקת קפלי שומן באזור הגב.
להשטחת הבטן, הירכיים והרמת הישבן: מחטב בגזרת מכנס - מחטב שמתאים ללבישה מתחת למכנסיים, חצאיות ושמלות. בבחירת מחטב מכנס חשוב לוודא שהוא אינו צמוד מידי לגוף באופן שיוצר חיתוכים המבליטים עודפי שומן בירכיים, ובישבן.
להשטחת הבטן והגב, והרמת החזה: מחטב בגזרת בגד גוף - משמש להחלקה ואיסוף הטורסו כולו, כולל הרמת החזה. במדידה חשוב להתאים למידת החזייה.
להשטחת הישבן בשמלה: מחטב בגזרת שמלה - מחטב פטנט ייעודי המיועד לשילוב בלבישה עם שמלות מסוימות הדורשות החלקה ואיסוף של איזור הישבן.
להשטחת הרגליים: מחטב גרביון - מחטבי גרביון הם בשימוש מתחת לבגדים ארוכים, להחלקה ואיסוף של הרגליים לכל אורכן. חשוב לשים לב שהמחטב אינו צמוד וגורם לחיתוך באזור המותן.
מידות גדולות
מסתבר שבמהלך השנים האחרונות גדל באופן משמעותי הביקוש לחזיות במידות גדולות ברחבי העולם:
עד לשנת 2010 מידת החזה הפופולארית ביותר הייתה מידה 34B, לעומת שנת 2012 בה גדל הביקוש למידת חזייה בגודל 34DD.
עם הגידול בגודל החזיות גדל גם ב-70% הביקוש לחזיות פוש אפ וחזיות מרופדות.
בעקבות הביקוש החלו להופיע בשוק חזיות במידות גדולות מאוד והושקו המידות החדשות: גביע L וגביע KK.
להשוואה, בשנות ה-50 מידות החזייה הפופולארית ביותר היו חזיות במידות B.
את השינוי בדרישת לחזיות במידות גדולות מאוד תולים המומחים בכמה סיבות עיקריות:
ראשית, למרות ההיצע במידות החזיות השונות, המודעות לחשיבות שבהתאמת חזייה בגודל הנכון גדלה לעומת העבר, ורוב הנשים מעידות על עצמן שרוב חייהן הן רכשו חזייה במידה אחת קטנה מידי בשבילן, דחוקה וצמודה מידי על הגוף.
עם הגברת המודעות לפאן הבריאותי והחשיבות בהתאמת חזייה נוחה לגוף וליציבה, העיזו נשים רבות לעבור למידות גדולות יותר- המותאמות בנוחות רבה יותר על גופן.
סיבה נוספת לעלייה בביקוש למידות גדולות היא בעיית העלייה המאסיבית במשקל, בעיה בה נאבקים אחוזים גבוהים של אוכלוסיית העולם המערבי. עם העלייה במשקל עולה גם גודל החזה, ואיתו מידות החזיות.
תזונאים הוכיחו שהעלייה במשקל וגודל החזה אינם רק תוצאה של אכילה בלתי מאוזנת אלא קשורים באופן ישיר גם בעודף ההורמונים הקיים בצריכה מוגברת של מזון מעובד תעשייתית.
צריכת כמות גדולה של הורמונים בגיל ההתבגרות גורמת לרמות גבוהות של אסטרוגן המתבטאות בדורות של נשים עם חזה גדול הרבה יותר מזה של האימהות שלהן.
גם החשיפה והשימוש בגלולות למניעת היריון מגיל צעיר מעלות את רמת ההורמונים בגוף, ומגדילות את צמיחת החזה.
עליית רמות האסטרוגן נגרמת גם עקב החשיפה לביספנול A המוכר גם בכינוי BPA תוסף תעשייתי הנמצא בשימוש בייצור באוכל משומר, משקאות מוגזים בפחיות, בקבוקי פלסטיק וציוד אלקטרוני.
החשיפה המוגברת גורמת לעליית רמות הורמון האסטרוגן ובשילוב עם אורח חיים נהנתני נטול פעילות גופנית, חילוף החומרים מואט ואגירת השומן מתבטאת גם בגידול במידת החזה.
חזה גדול מידי פוגם ביציבה וגורם לבעיות גב, ובשנים האחרונות חלה במקביל עלייה משמעותית גם בביקוש לניתוחים להגדלת החזה.
מנגד ובנוסף לסיבות הבריאותיות, מודל היופי שהתקבע בעשורים האחרונים דוגל בחזה גדול כאידיאל יופי מועדף ועם עליית הביקוש לניתוחים להגדלת החזה גדל איתם גם הביקוש לחזיות במידות גדולות מאוד יחסית לעשורים שעברו.
מידות חזיות
בשנת 1932 חברת קאמפ אנד קומפוני הגתה את שיטת אפיון מידות החזיות, וסימנה אותם לפי גודל החזה באותיות ומספרים: האותיות A, B, C, D ציינו את גודל גביע החזייה, והמספר שהופיע לאחריו סימן את היקף החזה.
להמצאה הזו נוספו קרסים ברצועת הגב שאפשרו התאמה טובה יותר על הגוף.
גביעי החזייה מקיפים ותומכים בשד, ואת הגודל שלו מתאימים לפי רמת התמיכה וההצמדות שלו לחזה.
רצועות הרוחב של החזייה נמדדות לפי היקף החזה, כשמדידה מדויקת היא פונקציה של מתיחת סרט מדידה מתחת לבית החזה למידת ההיקף מוסיפים ערך נוסף עקב העובדה שהצלעות בדרך כלל רחבות יותר באזור השדיים עצמם, מאשר בנקודה בה ההיקף נמדד.
בעת מדידת חזייה יש להתכופף מעט קדימה ולוודא שהשדיים מונחים בגביעים, כשהפטמה במרכזן. כמו כן יש לוודא שרצועת ההיקף מונחת במרכז הגב ואינה מטפסת במעלה הגב לכיוון הצוואר: במקרה כזה סימן שמידת החזייה קטנה מדי. כמו כן יש לכוונן ולהתאים את רצועות הכתפיים באופן נוח שלא ילחץ מידי על העור ויעניק תמיכה והרמה לחזה בתוך הגביע.
למרות הסימון של מידות החזיות, החזיות עצמן שונות במידותיהן בין יצרני החזיות השונים, ולכן חזייה במידה 34d של יצרן מסוים עלולה שלא להתאים בגזרה של יצרן אחר. ולכן שלב מדידת החזייה בעת הרכישה הוא חשוב ביותר, ויש לשים לב לתנודה במידות בין הדגמים השונים.
מחקרים הוכיחו שמעל ל90% מהנשים אינן מתאימות לעצמן את החזייה הנכונה, מה שגורם לתופעת כאבי גב וצוואר, שפשפות וחוסר נוחות בתנועה.
החזייה האולטימטיבית תהיה תמיד חזייה שעוצבה במיוחד לפי מידת הגוף, ולא על פי עקרון השוק "one size fits all". לכן, רב חנויות ההלבשה התחתונה המתמחות המובילות בתחום, מעסיקות מומחיות בהתאמת חזיות, ומומלץ תמיד להתייעץ איתן בעת התאמת החזייה, ולפני רכישתה.
מיני מייזר
מיני מייזר היא חזייה שנועדה לבעלות חזה גדול המעוניינות לאסוף את החזה ולעצב אותו באופן שיעניק לו סילואטה קטנה בכמה מידות: חזיית מיני מייזר טובה מעניקה אשליה של גביע קטן יותר, תוך שמירה על תמיכה נוחה לחזה.
חזיית מיני מייזר טובה תהיה אחת שאינה דוחסת את רקמת השומן של השד לכיוון בית השחי אלא מעניקה את אפקט ההשטחה תוך שמירה על מבנהו הטבעי של השד.
אפקט ההקטנה של חזיית המיני מייזר טמון בגזרה הייחודית שלה: היא מעוצבת עם גביעים יצוקים המעניקים קו מתאר חלק, והאוספים את החזה קדימה ולא דוחסים אותו למעלה לכיוון הצוואר.
אפקט דחיפת החזה קדימה ולא למעלה הוא היוצר את אשליית הקטנת גודלו. בנוסף, חזיות מיני מייזר הן בעלות רצועות כתפיים רחבות וחזיות יותר, המייצבות את החזה ומעניקות לו תמיכה מרבית.
ניילון
הפוליאמיד, המכונה גם "ניילון" הוא פולימר סינתטי אורגני פלסטי. רוב סוגי הניילון מיוצרים בפולימריזציית דחיסה, המבוססת על יצירת קשרי אמיד בין דיאמין וחומצות קרבוקסיליות.
הניילון הומצא ב-28 בפברואר1935 על ידי וואלס קרותרס, אשר עבד במעבדות חברת דופונט בארצות הברית. הוא הוצג לציבור לראשונה ב1938- והמוצר הראשון שעשה בו שימוש היה מברשת שיניים עם חוטי ניילון.
המוצר המפורסם יותר העשוי ניילון, הוא גרבי ניילון. כיום, סיבי ניילון משמשים לייצור בדים סינתטיים רבים, כמו חזיות ותחתונים.
ניילון היה החומר המהפכני ביותר בשנות השלושים, והיה החומר הסינתטי הטהור הראשון. הוא הוצג לראשונה על ידי חברת דופונט ביריד העולמי בניו יורק בשנת 1938. בשנת 1927 החלה דופונט בפרויקט פיתוח סודי תחת השם "סיב 66"(Fiber 66).
אחת התאוריות באשר לשמו של הניילון קשורה לתחרות המאסיבית עם יצרני המשי במזרח הרחוק על שוק הסיבים.
בפיתוחו הסופי של החומר ובגילוי התכונות המעניקות לו יתרון על המשי, פלט אחד המדענים בהתרגשות - Now You Lose, Old Nippons... ראשי התיבות של המשפט נבחרו כשמו החדש של החומר, והביעו את ההתרסה כנגד היפנים והמשי שאותו שיווקו.
תאוריה אחרת על שמו של הניילון נובעת מראשי התיבות New York - London. על פי תאוריה זו אלו הן שתי הערים שבהן פותח ויוצר הניילון לראשונה.
סגירה קדמית / סגירה אחורית
למי שמתקשה לסגור מאחור, או לא אוהבת את הסגירה המסורתית, קיים פתרון נוח כמו חזיות עם סגירה קדמית, ע"י קרסים, או תפסן אחר.
חזיות ספורט, חזיות פוש-אפ וחזיות מרופדות אחרות, מציעות מבחר סוגרים, צבעים ובדים.
את כבר לא צריכה להיאבק עם הסוגר. כשיש לך גישה ישירה מלפנים, את פותחת וסוגרת בנחת.
בעת בחירת חזייה עם סגר קדמי, וודאי שפרטים נוספים בחזייה יתאימו ולצרכייך, כמו: עם או בלי קשת, עם או בלי ריפוד, ריפוד רגיל או ריפוד ג'ל, חלקה או עם תחרה וכדומה.
אצל רוב החזיות עם סגר קדמי, החלק בגב חלק לגמרי. אצל חלקן הגב בצורת T או בצורת X, מה שמועיל כשאת מתאימה אותן למחשוף מסוים בגב.
חפשי את ההעדפה שלך: פונקציונלי, סקסי, או שניהם יחד.
חזיות ספורט עם סגירה קדמית עשויות כיום מחומרים מתקדמים, שמעוצבים לנשים פעילות, בכל גיל, גזרה, או סגנון חיים.
סופג זיעה
אחד הנושאים היותר חשובים בעולם ההלבשה התחתונה, הוא הסיבים מהם מורכבים הבדים של החזיות והתחתונים שלנו. הבנה קטנה בתחום יכולה לעזור לנו למנוע ריח רע ולהרגיש טוב יותר.
רוב הנשים מתייחסות לבדים טבעיים כאיכותיים וטובים ומוכנות לשלם על פריט יותר רק בגלל הרכב הבד שלו, אך לפעמים הרכב בד טבעי, כמו כותנה, שאומנם סופגת זיעה, דווקא יכול להשאיר תחושה של רטיבות.
אחד הבדים הטובים ביותר לספיגת זיעה, שגם משאיר את פריט ההלבשה התחתונה נושם, הוא המיקרופייבר.
המיקרופייבר הוא סיב סינתטי דק במיוחד בעובי של פחות מדנייר (denier) אחד, ממנו יוצרים חוטים ובדים דקים במיוחד.
המיקרופייבר עשוי לרוב מפוליאסטר ומשמש ליצירת בדים שאינם ארוגים, בדים ארוגים ובדים סרוגים. הצורה, הגודל והשילובים השונים של הסיבים הסינתטיים נבחרים בעבור מאפיינים ספציפיים כגון רכות, עמידות, ספיגה, דחיית מים, אלקטרודינמיקה ויכולות סינון.
המיקרופייבר משמש לעתים קרובות כלבוש ספורטיבי כמו בגופיות לרכיבה על אופניים, בשל יכולת ספיגת הלחות (זיעה) מהגוף תוך שמירה על הלובש קריר ויבש.
מיקרופייבר הוא גם גמיש מאוד, מה שהופך אותו מתאים במיוחד להלבשה תחתונה.
סיליקון
סיליקון (Silicone) הוא שם כולל לתרכובות אי אורגניות, בעיקר פולימרים, המכילות את היסוד צורן, הידוע בשם סיליקון.
אחד מהשימושים הנפוצים בסיליקון הוא לכתפיות שקופות לחזייה. הרצועות עשויות מסיליקון שקוף ומקנות מראה סקסי וכמעט בלתי נראה לרצועות החזייה הרגילות. הכתפיות אינן מומלצות לשימוש על עור רגיש.
במקרים בהם החזה לא מודגש מספיק, ולא ממלא את השמלה, ניתן להשתמש בכרית מילוי עשויה סיליקון, שתשווה לחזה מראה מלא, עם נפח ויופי.
כריות הסיליקון נוחות לשימוש ולא זזות מהמקום ומגיעות במגוון גדלים וצורות המתאימות לצורת החזה שלכן. הכרית מגדילה את החזה במידה שלמה אחת ומונחת בין החזה לחזייה, כך שתהיה התאמה מושלמת.
שימוש נוסף בסיליקון נעשה בעולם הפרוטזות, עבור נשים שעברו כריתת שד.
חברת נבון שרי שרי עובדת בתחום זה בשיתוף פעולה עם חברת Susa הגרמנית, המייצרת את מותג Susa Care.
ייצור פרוטזות הסיליקון נעשה בטכנולוגיות החדישות ביותר, כאשר המטרה היא לשמר את הדינמיות, האקטיביות ושמחת החיים הנשית.
ספורט
רגע לפני שאת רוצה לאימון, כדאי שתצטיידי בדגם איכותי של חזיית ספורט. חזיות ספורט מותאמות למתאמנות ומעניקות תמיכה מקסימאלית בחזה, עשויות מחומרים אלסטיים ומנדפי זיעה וקיימות בגזרות נוחות לאימון מאומץ.
במחקר שערך המכון האוסטרלי לספורט חוברו רצות לאלקטרודות ולמחשב שעקב אחר תנועות החזה בזמן ריצה.
החוקרים גילו שהחזה יכול לנוע ביותר משבעה סנטימטרים, וחזה גדול יכול אפילו לנטוש את החזייה לגמרי. כלומר, ככל שהחזה גדול יותר, כך הוא זז מהר יותר, הכוח המופעל עליו גדול יותר - והוא יצנח נמוך יותר.
בעוד שחזייה רגילה מגבילה את תנועתיות החזה ב־25%, חזיית ספורט מגבילה אותה ביותר מכפול. עם זאת, אין דין חזיית ספורט אחת כדין רעותה.
כדי לעצור את הכוח הרב המופעל על החזה בזמן פעילות צריך להפעיל כוח נגדי - וזה בדיוק מה שעושה חזיית הספורט. היא מגבילה את תנועת החזה, מונעת ממנו תזוזות ומעניקה לו תמיכה חזקה.
איך? חזיות הספורט מסווגות לחזיות אוטמות (Encapsulation) , שאורזות כל שד בקאפ בנוי ומעוצב שמכיל את החזה, ולחזיות דוחסות (Compression) – שמצמידות חזק את השד כנגד הגוף ובכך מפחיתות את המשקל שעל החזייה לתמוך בו ומונעות את תנועת השדיים. חזיות שנועדו לפעילות אינטנסיבית משלבות את שני האלמנטים.
הגבלת תנועת החזה היא אמנם האלמנט המרכזי בחזיית ספורט, אבל לא היחיד. בחזיית ספורט מושקעות מחשבה וטכנולוגיה ביצירת תפרים שטוחים שלא מגרים את העור. היא עשויה מבד חלק שאינו שורט את העור בשעת החיכוך של הזרועות בו בעת ריצה או הליכה ואינו פוצע את העור בעקבות חיכוך זה. נוסף על כך, הגזרות לרוב מאפשרות תנועה חופשית של הזרועות בזמן ריצה והליכה מהירה.
ספנדקס
ספנדקס הוא סיב סינטטי שידוע בגמישות יוצאת הדופן שלו. הוא הומצא בשנת 1959 על ידי כימאים במעבדה של דופונט בוירג'יניה. כשהוצג לראשונה, הוא חולל מהפכה בתחומים רבים של תעשיית הבגדים.
התכונה העיקרית שלו ויתרונו הבולט הוא בגמישותו - והוא זכה עקב כך לכינוי "סטרץ"- שפירושו באנגלית – נמתח.
ספנדקס גם ידוע בכינוי אלסטן. סיבי האלסטן מיוצרים על ידי ערבובם עם מקרוגליקול היוצר תהליך שרשרת שבסופו נשאבת התרכובת לתא גלילי שבתהליך צנטריפוגה הופך את התרכובת לסיבים. כל סיב של אלסטן מורכב מהרבה מאוד סיבים בודדים הנדבקים זה לזה.
סקסי
סקסית היא כותרת להוויה הנשית הנחפצת ביותר על ידינו, משום שהיא מבוססת על ההגדרה של מיניות נשית בצורתה המובהקת והמפוארת ביותר, ומפני יש בה הבטחה לעוצמה הטמונה במיניות הנשית.
"סקסית" היא הגדרה, שנוצרה במרחב התרבותי, בעיקר בסרטים, בטלוויזיה, בפרסומות ובמגזינים. אלה ההקשרים שמייצרים את הדימוי הוויזואלי של "האישה הסקסית", ואת הנרטיבים שבהם היא באה לידי ביטוי. אלה ההקשרים שבהם אנחנו לומדות כיצד לכונן את עצמנו כנשים הסקסיות שאנו כה רוצות להיות.
הלבשה תחתונה סקסית גורמת לך להיראות ולהרגיש סקסית. זו יכולה להיות שמלה סקסית, או סט של חלוק וכתונת תחרה, או בייבידול שקוף ומפתה.
הסקסיות של הלבשה תחתונה משפיעה ברמות שונות. ראשית, היא לגמרי צמודה לעור שלך, כך שאת ממש מרגישה את זה. שנית, כשלבוש סקסי נמצא מתחת לבגדים, רק את יודעת מה את לובשת. ולבסוף, הלבשה תחתונה גורמת לך להרגיש סקסית, בלי שאף אחד ידע מדוע.
הלבשה תחתונה היא סקסית גם בעיני המתבונן. חלק רואים הלבשה תחתונה שקופה כסקסית, אחרים מוצאים בתחתוני משי סאטן וביריות את הסקסיות האולטימטיבית.
סרטן השד
סרטן השד הוא מחלה סרטנית שמקורה בשד, אך היא עלולה לשלוח גרורות אל איברים שונים בגוף.
בשלביה הראשוניים המחלה מתאפיינת בגושים לא כואבים בשד, לאחר מכן חודרים תאים סרטניים לקשרי הלימפה של בית השחי ומשם עלולים התאים לחדור לזרם הדם ודרכו להגיע לאיברים מרוחקים כגון הכבד, הריאות והמוח.
המחלה מתפתחת בעיקר בנשים מעל גיל חמישים והיא נדירה בגברים ונשים צעירות. הסוג הנפוץ של סרטן השד הוא קרצינומה, אך קיימים סוגים נדירים יותר של סרטן השד המסווגים כסרקומה או לימפומה.
העובדה שהשד אינו איבר חיוני לשרידות החולה מאפשרת לכרות את הגידול הראשוני ללא נזק למערכות הגוף, כך שגידול זה כשלעצמו אינו מהווה בדרך כלל סכנת חיים. הסכנה העיקרית בסרטן השד היא היווצרות גרורות באיברים החיוניים שאותן לא ניתן להוציא בניתוח.
חברת נבון שרי שרי בע"מ משתפת פעולה עם חברת Susa הגרמנית, המייצרת את מותג Susa Care עבור נשים שעברו כריתת שד.
הפרוטזות הן קלות משקל כדי להקל על הנשים. השימוש בפרוטזה חיוני ליציבה הנכונה של הגוף ומביא לאיזון ולמניעת כאבי גב.
ייצור פרוטזות הסיליקון נעשה בטכנולוגיות החדישות ביותר, כאשר המטרה היא לשמר את הדינמיות, האקטיביות ושמחת החיים הנשית.
עקביות
בקרוב
פוש-אפ
בקרוב
צבע גוף
בקרוב
קרס
בקרוב
רצועות
בקרוב
שמיז chemise
בקרוב
תחתוני גברים
הגזרה הקלאסית לתחתוני גברים שמכונה "בריפס" briefs עוצבה בשנת 1935. עד לעיצוב זה, תחתוני גברים עוצבו בקו מקביל למכנסיים קצרים, תחתוני בוקסר או גטקס ארוכים.
ההבדל בגזרת תחתוני גברים צמודים לגוף לעומת תחתוני נשים הוא בתוספת של תפר בד כפול ופאוץ' קדמי במפשעה, לעיתים עם פתח שמאפשר גישה נוחה בעת הטלת צרכים.
תחתוני גברים הושקו לראשונה בשיקאגו ארה"ב ותוך זמן קצר הפכה הגזרה החדשנית פופולארית ויוצרה ברחבי העולם.
תחתוני גברים קיימים בגזרה גבוהה המכסה את המותניים, בגזרה נמוכה מתחת לקורקבן, וכיום אף תחתונים בגזרת ביקיני לגברים.
בניגוד לתחתוני בוקסר, תחתוני גברים מחזיקים בצמידות ולא תזוזה את איזור החלציים.
במחקרים שנערכו במהלך שנות ה-90, נטען שעקב הלחץ של תחתוני גברים על איזור החלציים הם עלולים במשך הזמן לפגוע ולפגום בפוריות הזרע של גברים הלובשים אותם. כיום אורולוגים רבים ממליצים לגברים ללבוש תחתוני בוקסר כדי להימנע מבעיות פוריות, אולם טענה זו לא הוכחה ולא התקבלה מסקנה סופית הקושרת בין השניים.
בסקרים שנערכו בקרב גברים התגלה שכ- 57% מהגברים מעדיפים ללבוש תחתוני גברים, לעומת 29% המעדיפים תחתוני בוקסר רפויים, וכ-18% המעדיפים תחתוני בוקסר צמודים לגוף.
סקר שנערך בשנים האחרונות על ידי מותג ההלבשה התחתונה המוביל באנגליה מצא נתון נוסף מעניין - רכישת תחתוני גברים צבעוניים קשורה באופן הדוק למצב הכלכלי במדינה:
בתקופות בהן המצב הכלכלי מאתגר, חלה ירידה משמעותית ברכישת תחתוני גברים צבעוניים, ונראה שגברים מעדיפים תחתונים בצבעי בסיס - לבן ושחור בגזרה בסיסית.
לעומת זאת עם העלייה במצב הכלכלי במדינה- חלה במקביל גם עלייה ברכישות תחתוני גברים צבעוניים, בשלל גזרות ודגמים.
תחתונים אכילים
התחתונים האכילים הם פטנט שנהגה במוחם הקודח של שני יזמים אמריקאים: לי בריידי ודיויד סנדרסון בשנת 1975.
הרעיון המקורי שלהם היה לייצר תחתוני ממתק - תחתונים העשויים מחומרי גלם של ממתקים, ועקב כך ניתנים לאכילה.
כשהגישו את הרעיון לקבלת אישורי ייצור ורישום פטנט מהרשויות האמריקאיות הם נאלצו לחכות זמן רב שבמהלכו נערכו דיונים מקיפים האם ניתן בכלל לקשר בין שני העולמות - ממתקים והלבשה תחתונה.
לשמחתם של המעריצים הפטנט והמוצר קיבלו לבסוף את כל אישורי הרשויות, והמוצר הפך להצלחה מסחררת בין לילה, ולאחד המוצרים המייצגים נאמנה את תרבות הפופ.
המוצר קיבל חשיפה תקשורתית מקיר לקיר ונמכר תחילה בחנויות בגדים ובוטיקים מהשורה הראשונה, ובמשך הזמן התפתח והתעצם בגבולות החשק והפנטזיה והחל להימכר בלעדית בחנויות למוצרי סקס.
המוצר פורץ הדרך כונה על ידי הסופר האמריקאי הידוע יוז'י קושינסקי כמוצר המייצג באופן המובהק ביותר את מוטיב החופש של האומה והחוקה האמריקאית.
תחתונים אכילים עשויים כיום במבחר גרסאות ומתכונים וניתן למצוא ביניהם תחתונים עשויים מנייר סוכר, תחתוני שוקולד או טופי, ותחתונים וחזיות העשויים מחרוזי סוכריות סרוגים לטקסטיל, בגזרה לבישה.
קיימים בשוק עשרות מתכונים להכנה ביתית של תחתונים אכילים בעבודת יד, ומיטב הפסיכולוגים ויועצי הסקס נוהגים להמליץ על חוויית השימוש בהם לפחות פעם אחת בחיים.
בשנים האחרונות אסר משרד הבריאות הישראלי על ייבוא ושיווק המוצר בישראל.
תחתונים ברזילאיים
גזרת התחתונים הברזילאיים הופיעה לראשונה בעיצוב בגדי ים בשנת 1970 ולאחר שכיכבו בהצלחה בחופי ברזיל כבשו את העולם בסערה, ושודרגו גם לגרסת התחתונים.
הגרסה הראשונית עוצבה בהתאם לרוח המשוחררת של הנשים הברזילאיות בגזרה ישרה וגבוהה מלפנים כשהחלק האחורי גבוה וצר מאוד וחושף את רב הישבן.
למעשה, תחתונים ברזילאיים הם הבסיס להתפתחות תחתוני החוטיני שהגיעו לאחר מכן.
תחתונים ברזילאיים מכסים את הישבן יותר מאשר גזרת החוטיני אולם הרבה פחות מתחתוני ביקיני. תחתונים ברזילאיים מכסים רק כ-1/3 מהישבן.
הם מתאימים במיוחד לאלו הגאים מאוד בישבן המעוצב שלהם. הגזרה הגבוהה והדקיקה בישבן מדגישה ומעצימה את קווי המתאר התפוחיים של הישבן.
קו המתאר הקשתי של גזרת התחתונים הברזילאיים הוא המייחד אותם מגזרות תחתונים אחרות.
באופן מפתיע- הגזרה של התחתונים הברזילאיים מתוחכמת עד כדי כך שהיא מחמיאה מאוד לכל גוף, ומתאימה במיוחד ללבישה מתחת לשמלות מעט צמודות, ולאלו שחפצות להתחבר להרגשת החופש הנועזת האופיינית לתרבות החמה הברזילאית.
Created & Powered by
IDO M. TRADING LTD.